חג צ'ינג-מינג: יום טאטוא הקברים

בכל שנה עם תחילת האביב, כשהטבע מתנער סופית מתרדמת החורף הארוכה והפריחה בשיא תפארתה, מציינים הסינים את חג צ'ינג מינג (Qingming בסינית: 清明) הידוע גם בשם "יום טאטוא הקברים." 

חג צ'ינג מינג הוא אחד מ-24 המפרקים, או "תקופות השמש" המרכיבים את השנה על פי לוח השנה הסיני, והוא מצוין ביום ה-12 לחודש השלישי על פי לוח זה, באחד מבין עשרת הימים הראשונים של חודש אפריל. יום זה, המכונה גם "חג הרוחות", נועד להנציח את זכר המתים, והסינים נוהגים לבקר בו את קברי אבותיהם הקדומים ובני המשפחה שנפטרו, על מנת לקיים את מצוות כיבוד האבות. הם מנקים את קבריהם, מקשטים אותם בפרחים, מדליקים נרות וקטורת, מגישים להם מנחות אוכל ויין וניירות כסף בוערים, המכונים "כספי רוחות", מתפללים ומבכים את זכרם.

^{הסינים מבקרים את קברי אבותיהם, מדליקים נרות ומגישים מנחות אוכל}

לפי המסורת, מקורו של החג עוד מימי שושלת האן (206 לפנה"ס- 220 לספירה). בתקופת שושלות מינג וצ'ינג מנהג טאטוא הקברים כבר הושרש כל-כך עמוק והוא הפך למנהג החשוב ביותר ביום זה. אם בעבר נהוג היה רק להבעיר ניירות כסף ולהדליק נרות וקטורת, אז בתקופה זו החלו להכין עבורם מאכלים מיוחדים ולהגיש להם אותם כמנחות. .

האירועים הפוליטיים שהתרחשו בסין מאז התמוטטות המוסד הקיסרי ועד להקמתה של הרפובליקה העממית של סין, הוסיפו לחג נופך חדש. מביקורים משפחתיים סולידיים בקברי האבות, הוא הפך לאירוע המוני, בו עשרות אלפי אנשים מציינים את זכרם של הגיבורים, החלוצים והקדושים המעונים אשר נהרגו במהלך הקרבות והמלחמות.

מלבד מנהג טאטוא הקברים, הבילוי המשפחתי מחוץ לבית הפך ברבות השנים לחלק מהמסורת של החג. החג נחוג בתקופה בו פריחת האביב בשיאה, וסינים רבים נוהגים לצאת ביום זה מהערים ולטייל בחיק הטבע, להפריח עפיפונים, להתנדנד בנדנדות ולשוט בסירות. בעבר נהוג היה לצאת וללקט את הצמח "ילקוט הרועים", המשמש גם למאכל וגם כצמח מרפא, אך מנהג זה עבר מן העולם. כיום, נשים רבות יוצאות ללקט עשבי מאכל וירקות, ובערב שבות לבתיהן ומכינות מהם את המלית לכיסונים והבצקים הממולאים הידועים שלהן.

חג צ'ינג מינג נחוג בתקופה בה הטבע מתעורר לחיים במלוא הדרו. ניחוח פריחת האביב עוטף את הארץ ורוח חמימה מתחילה לנשב. לכן החג נושא משמעות חשובה עבור החקלאים, שכן עונת האביב היא גם עונת הזריעה. השנה החג יחול ב-5 באפריל.