מה צופן העתיד לסין?

העשור השני של המאה ה-21 כבר בפתח ואיתו מתפתח טרנד חדש שהולך וסוחף את החוגים האינטלקטואלים במערב- טרנד כתיבת התחזיות "האסטרולוגיות" של סין לעשורים הבאים, כשכל אחד מציע את ההשערות המלומדות שלו, מנסח את התיאוריות שלו לגבי השאלה "סין לאן?" ומציג אותן בספרים עבי כרך. נראה כאילו הנסיקה המטאורית של סין אל צמרת עולם והדומיננטיות ההולכת וגוברת שלה בזירה הלאומית מטרידה רבים במערב ומעלה בהם חששות כבדים.

כך לדוגמה כותב מרטין ז'אק, פרשן בעיתון הבריטי "גרדיאן" ומרצה אורח בבית הספר לכלכלה של לונדון, בספרו המפורסם "כשסין תשלוט בעולם": "סין לא עתידה לחפש פתרונות פוליטיים במערב. דמוקרטיה מערבית לעולם לא תהיה אפשרות בת קיימא בסין, והיא לעולם לא תוכל לעמוד על הפרק. עלייתה של סין תשנה את העולם באופן עמוק ושורשי, שיתבטא לא רק במישור הכלכלי אלא גם ברמה שתערער את יסודות החשיבה ותפיסות עולמה של הציוויליזציה המערבית."

"הצמיחה הכלכלית של סין מתבססת בעיקר על יצוא ועל ניצול מחפיר של העניים במדינה, והיא חסרה את הידע והכלים הדרושים לביצועה של אותה דינמיקה תמידית של חדשנות והתאמה לשינויים." כך טוענים דייוויד מריוט וקארל לקרויקס בספרם "50 סיבות מדוע סין לעולם לא תהיה עצומה."

^{ג'אנג וויי-וויי, מחבר הספר "סין נוגעת בעולם"}

ג'ון נייסביט, מחבר הספר China's Megatrends, חוזה בספרו כי עד לשנת 2050 סין תהיה למעצמה המרכזית בעולם. היא תשמור על אופייה הייחודי, ותתעקש שלא להפוך למדינה נוספת שמקבלת את המוסדות ואת הנורמות המערביים. היא איננה מאפשרת מצב של ריבוי מפלגות הנלחמות ביניהן בשם הדמוקרטיה, אך היא מציעה מודל חדש וייחודי- משטר של מפלגה אחת אשר מקדמת רעיונות של מודרניות וקידמה, שלא בהכרח מקבילות להגדרה המערבית.

רוברט פוגל, חתן פרס נובל לכלכלה, כתב לאחרונה במגזין האמריקני "מדיניות החוץ" כי להערכתו, בעוד 30 שנה, היקף הכלכלה הסינית יסתכם ב-123 טריליון דולר, פי 4 מהיקפה של הכלכלה העולמית בשנת 2000. פוגל הוסיף לטעון כי עד אז (שנת 2040) ההכנסה הממוצעת לנפש בסין תגדל ל-85 אלף דולר לשנה, פי 3 מהתחזיות של ההכנסה הממוצעת במדינות האיחוד האירופאי לאותה שנה. אמנם מדובר במספרים נמוכים יותר בהשוואה לארה"ב, אך הנתח של סין מסך הפעילות הכלכלית העולמית יעלה מעל ל-40%, בעוד שנתחה של ארה"ב יהיה 14%, ושל אירופה 5% בלבד.

מכון מחקר יפני פרסם לאחרונה דו"ח מקיף המציג את הפעולות האסטרטגיות בהן יש לנקוט כלפי סין. הדו"ח מתבסס על ההנחה כי בשנת 2020 עשויים להופיע חמישה תרחישים שונים, לפיהם או שסין תהפוך למעצמה בשלה, או שהיא תהפוך למעצמת-על הגמונית, למעצמה לא בשלה, למעצמה גדולה אך לא יציבה או למעצמה ממוטטת. הדו"ח מדגיש כי האינטרס של יפן והתרחיש העדיף עליה הוא שסין תהפוך למעצמה בשלה.

ג'אנג ווי-ווי, חוקר נודע מהפקולטה ללימודי אסיה באוניברסיטת ג'נבה בשווייץ, אמר בראיון למגזין "ניוזוויק" כי הדיון המתנהל במערב על התעצמותה של סין נע סביב ארבע גישות שונות: לפי הגישה הראשונה, סין בדרך לקריסה. המודרניזציה של סין תיכשל, גם בגלל חוסר יכולתו של הממשל להתנער מהתפיסות המסורתיות שלו, וגם בגלל חוסר יכולתו להתמודד עם מגוון הבעיות שנילוות לתהליך הצמיחה של המדינה. סין תתפרק והיא תתפרק לחתיכות. הגישה השנייה מאמינה בחזון של אימפריה סינית משגשת, וכי ההצלחה הכלכלית של סין, בשילוב עם פתיחותה כלפי המערב, תוביל לבסוף לדמוקרטיזציה מלאה של המערכת הפוליטית במדינה. לפי הגישה השלישית, סין לא תקרוס ולא תתפורר, אלא תהפוך למעצמה אוטרקית משגשגת ללא המעבר למשטר דמוקרטי. הגישה הרביעית היא שסין נמצאת כעת בשלהי תהליך של בניה מחדש של המעמד הבינלאומי האבוד שלה. היא איננה פורצת לבמה העולמית כמדינת לאום חדשה, הרי בעבר היא היתה לאימפריה המתקדמת והמשגשגת ביותר בעולם. כעת היא חוזרת לזירה ודורשת חזרה את המעמד שנלקח ממנה באכזריות, והיא בדרכה לדחוק לשוליים את כל יתר המעצמות ולשנות את סדרי העולם כפי שהם מוכרים לנו כיום.

כפי שג'אנג ווי-ווי כתב בספרו "סין נוגעת בעולם"- "כיום חוקרים ואנליסטים אמריקאיים רבים מנסים לנתח את מצבה של סין ולצפות את עתידה. אך הניסיון מהעבר מלמד אותנו שהחוקרים הללו בדרך-כלל טועים בתחזיותיהם. לאחר מותו של דנג סיאו-פינג, רבים מהם צפו שסין תצלול לתוך כאוס מוחלט. חלקם אף חזו שגורלה של סין כגורל ברית המועצות, והיא בדרכה להתפוררות." בשנת 2000 פירסם גורדון צ'אנג, אמריקאי ממוצא סיני את ספרו "התמוטטותה הקרבה של סין", שם העלה את הקביעה כי הממשל הקומוניסטי של סין נמצא במסלול של התרסקות- הוא יאלץ לפרק את השיטה הפוליטית, או לכל הפחות לערוך רפורמות פוליטיות מקיפות, כתוצאה מהמחויבויות הנגזרות עליו עם הצטרפותו לארגון הסחר העולמי ומהצורך בעמידה באתגרים שהסכם הסחר מציב בפני צורת הממשל והכלכלה הסיניים. כעת, כשהוכח כי סין לא בלבד שלא התמוטטה, אלא הפכה למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם וליצואנית הגדולה ביותר בעולם, גורדון עצמו הפך לבדיחה בקרב החוגים האקדמאיים. המציאות מוכיחה כי לא סין היא זו שקרסה אלא כל אותם מלעיזים שמנסים פעם אחר פעם להשמיץ אותה ולנבא שחורות בכל הזדמנות אפשרית.

העובדה שסין הצליחה בשלושת העשורים האחרונים להוביל שינויים מהפכניים שהפכו אותה למעצמה כלכלית משגשגת, מעידה על כך שסין כבר מצאה את מודל הפיתוח והצמיחה שתואם את התנאים הייחודיים שלה, והיא הבינה כיצד עליה להתמודד ולפתור את בעיותיה הפנימיות , ועל אף שהעולם החיצון כל-כך מפחד להודות בזה, אין שום ספק שהיא עלתה על המסלול הנכון.