הארכיטקטורה הסינית: סקירה כללית

הארכיטקטורה הסינית הייחודית היא חלק בלתי נפרד מהציוויליזציה הסינית המפוארת. לצד הארכיטקטורה המערבית והארכיטקטורה האיסלאמית, הארכיטקטורה הסינית היא אחת משלוש האסכולות האדריכליות החשובות בעולם.

הארכיטקטורה הסינית היא אסכולת הבנייה היחידה בעולם שמתבססת על מבני עץ, ובה משתקפים במלואם עקרונות המוסר והאסתטיקה, מערכת הערכים ותפיסת הטבע של הסינים. לארכיטקטורה הסינית ארבעה מאפיינים עיקריים הנובעים מתוך מסורת תרבותית עמוקה: 1. כדי להבליט את תפיסת עליונות הקיסר וההיררכיה החברתית הנוקשה, ההישגים הגבוהים ביותר בתחום האדריכלות ניכרים בתכנון ועיצוב הארמונות וערי הבירה. 2. מושם דגש מיוחד על האסתטיקה של המתחם בכללותו, והמבנים ממוקמים בדרך כלל סימטרית לחצר המשמשת כציר מרכזי. 3. מושם דגש על כיבוד הטבע והשתלבות המבנים בסביבה 4. קיימת שאיפה מתמדת ליופי מאוזן ופשוט, יופי מאופק ומרומז.

^{מקדש השמים בבייג'ין, אחת מיצירות המופת של הארכיטקטורה הסינית}

מלבד האדריכלות של בני ההאן, הרוב הסיני, גם למיעוטים השונים בסין ארכיטקטורה מפוארת, המתבלטת במלוא הדרה ומעשירה את הסגנונות של האדריכלות הסינית.

על פי אופי המבנים, אפשר לחלק את הארכיטקטורה הסינית לחמישה סוגים עיקריים: ארמונות, מקדשים, גנים, אחוזות קבר ובתי מגורים.

במהלך ההיסטוריה, ייחסו הסינים חשיבות רבה לקיום קשרי גומלין עם סגנונות אדריכליים מחוץ לסין, במיוחד בתחום המאפיינים האמנותיים וטכניקת הבנייה. כך השפיעה הארכיטקטורה הסינית רבות על הסגנונות האדריכליים ביפן, בקוריאה, בוייטנאם, ובמונגוליה. כיום, הארכיטקטורה הסינית המודרנית ממשיכה להתפתח, תוך שהיא משמרת את הסגנון המסורתי, אך בו בזמן גם שואלת מאפיינים אמנותיים מהמערב ומאמצת אותם לתוך הסגנון הקיים.