חרבין: לא רק קרח ושלג

בשל מיקומה הגיאוגרפי המצויין וההיסטוריה הייחודית שלה, חרבין (באנגלית: Harbin בסינית:哈尔滨) איננה ככל הערים האחרות בסין. מאז שהפכה לעיר בתחילת המאה ה-20, התקבצו בה תרבויות העמים המקומיים, שהתמזגו יחד עם התרבות הסינית והתרבות הזרה. כך הפכה העיר לאתר היסטורי ותיירותי מפורסם. כינוייה של חרבין רבים מספור: "עיר הקרח בצפון", "מוסקבה של המזרח הרחוק", "פריס הקטנה במזרח" ועוד.

חרבין, העיר העשירית בגודלה בסין, שוכנת לצד נהר סוֹנְג-הוּאָה במחוז היי-לונג-ג'יאנג. מקור שמה במנצ'ורית הוא "מקום לייבוש דגים". העיר המודרנית התפתחה בסוף המאה ה-19 מכפר דייגים קטן, בעקבות בניית מסילת הרכבת הטראנס-מנצ'ורית בדרך לנמל העיר דָליין.

משנות ה-20 של המאה ה-20 החלה הגירה גדולה של רוסים "לבנים" אל העיר, שהפכו אותה לריכוז הרוסי הגדול בעולם מחוץ לרוסיה. רבים מיהודי חרבין הגיעו גם הם מרוסיה, ואליהם הצטרפו בשנות ה-30 יהודים מגרמניה שהגרו מפחד הנאצים.

בשנת 1932 היפנים השתלטו על העיר. ובעקבות זאת החלה הגירה המונית של הרוסים חזרה לרוסיה או למדינות אחרות.

ב-1946-1945 חרבין עברה לשלטון רוסי. תושבי חרבין שברחו מרוסיה אולצו לחזור למולדתם, בעוד אזרחי אירופה האחרים חזרו למדינותיהם או שהיגרו לאוסטרליה, ארה"ב או לברזיל. ב-1946 חרבין הועברה לשלטון סין הקומוניסטית.

חרבין שימשה בעבר המרכז היהודי הגדול ביותר במזרח אסיה. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אז פרח המרכז היהודי בחרבין, הגיע מספרם ל-20 אלף איש.

חרבין מפורסמת היום בעיקר בזכות פסטיבל הקרח והשלג הנערך בינואר כל שנה. אך מלבדו היא מציעה עוד מספר אתרים מרתקים לא פחות - הנה עוד הצעות לביקור בעיר הקרח.