שיר של יום סתיו

אין שום עונה שמבליטה את יופיו האלוהי של אגם קאנאס יותר מעונת הסתיו הקצרצרה, ומעוררת במתבונן השתאות בלתי רגילה.

בבקרים הערפיליים קרני השמש צובעות את היערות העבותים בצבע זהוב והקרה שעל הצמחיה שבגדות האגם נצבעת בכחול, וכך נוצר ניגוד עז בין אור וצל ובין קור וחום. האור והצל הופכים לציור בעל קסם אין סופי. אדי המים מרחפים ברוב חן על פני האגם כעשן דליל – אין מראה קסום יותר מזה.

^{מראה הסתיו בקאנאס, יפה כמו ציור שמן}

בָּאיהָבָּה (Baihaba, 白哈巴) והֶמוּ (Hemu, 禾木) הם שני ישובים שבהם מתגוררים הטוּבאנים, קבוצה אתנית טורקית-מונגולית. במקום שטחים נרחבים של יערות עצי שַדָר, נחלים צלולים, מרבדים ירוקים ופסגות חדות ונישאות. בתוך היערות פזורות בקתות עץ, ושבילים מתפתלים אשר תחומים בגדרות, אשר לפרקים רציפות ולפרקים קטועות.

^{הכפר הֶמוּ עם שחר}

בכל אימת שהחמה שוקעת במערב, קרני שמש עדינות זולגות בעצלתיים מבעד לשכבת העננים, ונשפכות אל תוך יערות השדר הנפלאים הירוקים-צהובים. עשן מיתמר בעדינות מארובות המטבח ומרחף בעדינות מעל הרוח הסתווית הקלילה. על מורדות ההרים ובתוך מרבדי העשב משוטטים בעצלתיים סוסים ופרות ושבים לביתם.

ההרים נגלים לפרקים בתוך האדוות שבאגם, והמראה הסתווי העשיר הזה מעודן וחם, כמו שיר מחוכם שנכתב במיוחד לתושבי הערים, ומשיב אליהם רגשות אבודים.