סינג'יאנג - סקירה כללית

המחוז האוטונומי האויגורי של סִינְגְ'יַאנְג (או: שינג'יאנג), ובקיצור סינג'יאנג (בסינית: 新疆, Xinjiang, מילולית: "הטריטוריות החדשות"), נמצא בצפון-מערב סין וממוקם במרכז יבשת אירואסיה. שטחו עומד על למעלה מ-1.66 מיליון קמ"ר והוא הגדול שבמחוזות סין. בצפון ובמערב גובל מחוז סינג'יאנג עם שמונה מדינות והן (ממזרח למערב): מונגוליה, רוסיה, קזחסטאן, קירגיסטאן, טג'יקיסטאן, אפגניסטאן, פקיסטאן והודו בקו גבול שאורכו למעלה מ-5,400 ק"מ. בסין זהו המחוז עם קו הגבול הארוך ביותר ושבו מעברי הגבול הרבים ביותר.

גיאוגרפיה

אזור סינג'יאנג ממוקם בטבורה של יבשת אסיה ומחולק מצפון לדרום על פי הסדר הבא: הרי אלטאי, הרי טְיינשאן והרי קונלון אשר רכסיהם חובקים את אגן ג'ונגאר ואגן טארים. ככלל, מכנים את האזור שמדרום לרכס טיינשאן "נאנגי'אנג" (השטח הדרומי), את האזור שמצפון לרכס "בייג'יאנג" (השטח הצפוני), ואילו אגן טורפאן וחאמי מכונים "דונגג'יאנג" (השטח המזרחי). הן הערים והן אזורי הכפר של סינג'יאנג שוכנים בנאות מדבר אשר פרוסים בזה אחר זה לאורך שני האגנים, באופן שמזכיר מחרוזות פנינים.

בסינג'יאנג נמצאים הנהר הפנים-יבשתי הגדול ביותר בסין - נהר טארים, מקווה המים המתוקים הפנים-יבשתי הגדול ביותר בסין - אגם בוסטן, והמקום הנמוך ביותר בסין – אגן טורפאן. סינג'יאנג הוא אזור צחיח טיפוסי והאקלים בו מאופיין בהבדלים קיצוניים בין קור וחום. באזור אלטאי נשבר שיא הטמפרטורות הנמוכות ביותר שנמדדו בסין, ואילו אזור טורפאן מחזיק באופן עקבי בשיא הטמפרטורות הגבוהות ביותר בסין.

שני שלישים מכלל שטחה המדברי של סין נמצא בסינג'יאנג, כולל מדבר טָקְלָה-מַקָאן ששטחו 330,000 קמ"ר. זהו המדבר הגדול ביותר בסין ומדבר החולות הנודדים השני בגודלו בעולם. מדבר גוּאֵרְבַּאנטוֹנְגוּטֶה (באנגלית Dzoosotoyn Elisen) באגן ג'ונגאר אשר שטחו עומד על 48,000 קמ"ר הוא המדבר השני בגודלו בסין. במדבריות סינג'יאנג ישנם מרבצים עשירים של נפט, גז ומחצבים.

^{מדבר טקלה-מקאן}

הרכסים הרציפים של שלג וקרח בסינג'יאנג יוצרים קרחון גדול ויחודי המהווה מעין "מאגר מים מוצק" טבעי. כמות משאבי המים הממוצעת לנפש בסינג'יאנג היא מן הגבוהות בסין.

היסטוריה

כבר לפני למעלה מ-2000 שנה הייתה סינג'יאנג חלק ממדינה רב-לאומית שסין איחדה תחתיה. בשנת 60 לפני הספירה הקימה שושלת האן את ארץ החסות של האזורים המערביים, ואזור סינג'יאנג היה כפוף ישירות למשטר של שושלת האן המערבית. בתחום שיפוטה של ארץ החסות נכללו גם ימת בָּלְחַש ואזור הרי פַּאמִיר של ימינו. יחסי הכפיפות של אזור סינג'יאנג עם השלטון המרכזי בסין נשמרו לכל אורך 1,000 השנים הבאות באמצעות מנגנוני הממשל שהקים השלטון המרכזי כדי לנהל את ענייני המקום.

לפני יותר מ-300 שנה, בתקופת שושלת צ'ינג, מינה השלטון המרכזי בעיר הְוֵוי-יוּ'אן שבאזור אִילִי אשר בסינג'יאנג את המושל הצבאי של אילי, שמשל בכל רחבי סינג'יאנג. בשנת 1884 קיבל סינג'יאנג מעמד של מחוז, וכך התהדקו עוד יותר הקשרים בינו לבין המחוזות בפנים הארץ.

^{אחוזת המושל הצבאי, אִילִי}

בספטמבר 1949, הוכרז סינג'יאנג כשטח משוחרר בדרכי שלום. ב-1 באוקטובר באותה שנה הוקמה הרפובליקה העממית של סין, וסינג'יאנג, יחד עם מחוזות נוספים, הפך לאזור אוטונומי של מיעוט אתני בסין, שזוכה למעמד מנהלי של מחוז.