מסע בפינגיאו ובסביבותיה

מאת: תרצה ערב 

כאשר הגענו לעיירה העתיקה פִּינְגיַאוֹ, הרמנו מיד את עינינו אל עבר החומה הגבוהה, בעלת השערים העצומים, שהוקמה יחד עם העיר עצמה בתקופת שושלת ג'ואו המערבית (827-728 לפנה"ס). הגשם שלא פסק מהרגע שהגענו גרם לבעלי החנויות לסגור מוקדם, וגם התיירים לא נראו ברחובות. בתי מלון פזורים בהמוניהם בפינגיאו, וכמעט כל חצר מסורתית שממוקמת ברחובות הראשיים משמשת כבית מלון וכמסעדה. לבסוף, מצאנו חצר מסורתית נחמדה שלה חדרים יפים באופן מיוחד ברחוב הדרומי.

היום השני הוקדש לאתריה של פינגיאו: חומת העיר שממנה נשקפים גגות המעוטרים בקפידה, מקדש קונפוציוס, הבנק הראשון שנוסד בסין ואחוזותיהם של פרנסי העיר.

^{מבט מהחומה של פינגיאו על גגותיה}

בערב החלטנו לצאת מהעיר העתיקה והמתויירת, ולראות מה קורה בעיר החדשה. ככל שהתרחקנו מהמרכז התיירותי, הבתים הפכו פשוטים יותר, אך כשיצאנו מן השער המזרחי הגענו אל עולם אחר; בעוד שבעיר העתיקה תיירים זרים הם דבר שבשגרה, התושבים בעיר שמחוץ לחומות היו המומים למדי לראותנו. לאחר סיור קצר בשוק שהיה לקראת סגירה, התיישבנו לאכול: בתפריט הערב היו כיסונים מאודים ומאפה-חביתה עם בצל ירוק בדוכן קטן, עמוס תושבים. התחלנו להקיף את העיר העתיקה, ופתאום הבחנו בריכוז אורות ורעש. כשהתקרבנו, גילינו שהעירייה הקימה מזרקות ענק, המשולבות במופע אורקולי. תושבים רבים, ובהם ילדים מכל הגילים, הסתובבו, רקדו ואכלו בשוק הלילה הקטנטן שהוקם במקום; האווירה הייתה שמחה מאוד. לפני כשנה נחנכה כיכר המזרקות המשמשת כאזור הבילוי של תושבי העיר, בעקבות הצלחתה התיירותיות של פינגיאו בקרב התיירים הסינים והזרים כאחד. 

ביום השלישי שכרנו רכב עם נהג ויצאנו מהעיירה אל אחוזת-הענק של משפחת וואנג (בסינית: 王家大院) . הממוקמת כ-60 קילומטרים מפינגיאו. מלבדה, קיימות בסביבות פינגיאו עוד מספר אחוזות, ואחת המפורסמות שבהן היא "אחוזתה של משפחת צ'יאו", שבה צולם הסרט "הפנסים האדומים" (במאי: ג'אנג יימו). אנו החלטנו לראות אחוזה גדולה יותר ופופולרית קצת פחות, הנמצאת מדרום לפינגיאו, ולנצל את ההזדמנות לבקר גם בשמורת טבע הממוקמת לא הרחק משם.

משפחת וואנג הייתה משפחת סוחרים, ובמשך כמה דורות היא בנתה אחוזה המשתרעת על שטח עצום של 250 אלף מטרים רבועים, ובה אינסוף חדרים וחצרות. לאחוזה שלושה חלקים, מהם שניים מתפקדים כמוזיאון, והשלישי מומר בימים אלו לבית מלון. בשל אופייה וקירותיה הגבוהים, האחוזה נותנת תחושה של מבצר צבאי. החצרות מקושטות אמנם עד הפרט האחרון, החל במעקות ובידיות וכלה במפתנים, אך הגינות בה מועטות, והמסדרונות המובילים בין החצרות מנוכרים עד מאוד. בכל חצר כזו גר בן המשפחה עם אשתו, פילגשיו וילדיהם. כמו בכל חצר סינית מסורתית, הנשים קשורות הרגליים גרו בקומה העליונה, וניהלו שם את עולמן המקביל לעולם הגברים.

^{מקדשים ונוף הרים במְיֵינְשַאן}

לאחר הסיור באחוזה פנינו לטיול בשמורת הטבע מְיֵינְשָאן (Mianshan, בסינית: 绵山) הסמוכה לאחוזת משפחת וואנג. הסינים רואים בשמורות הטבע כמקום בילוי משפחתי לשעות הפנאי, ומכאן הוא צריך להיות מקום יפהפה, המותאם לביקור המונים. בשמורה מיינשאן מקדשים עתיקים ומרשימים הממוקמים על צלע הר אשר שופצו או הוקמו לאחרונה, ולצידם בתי מלון, מעליות החצובות בסלע ההר, ושאר שעשועים שנועדו לתיירים הסיניים המגיעים להירגע בשמורת הטבע 

ביום האחרון עברנו דרך המקדש העתיק גֵ'נְגוּאוֹ (Zhenguo Si, בסינית: 镇国寺), מקדש שנוסד במאה השמינית לספירה. היינו התיירים היחידים במקדש, וכך זכינו לראותו בשקט ולעומק. הבניינים והציורים העתיקים שנשמרו, יחד עם השקט והשלווה של העצים העצומים ורבי השנים העניקו לו מראה ייחודי. 

_{^{מקדש גֵ'נְגוּאוֹ, כ-6 קילומטרים צפונית לפינגיאו}}

התחנה הבאה באותו היום הייתה העיירה העתיקה צִ'יסְיֵין (Qixian, בסינית: 祁县), שממוקמת גם בה אחוזה מפוארת, אחוזת משפחת צ'ו'. צ'יסיין אינה עיירה תיירותית, וביקור בה החזיר אותנו אל העבר: בתים עתיקים מטים לנפול, מספרות, מכולות ושאר חנויות קטנות. מכיוון שהיא לא נמצאת על מפת התיירות, אין בה חנויות עתיקות המצויות בכל עיירה תיירותית בסין. בכיכר העיירה ממוקמת אחת מהמסעדות היוקרתיות של העיירה, שבה אכלנו את הארוחה הטובה ביותר בטיול. הזמנו קדרה עצומה של בשר, ותוספות שונות ומשונות: פטריות, כרוב סיני, עלי תרד, כדורי דגים, כדורי בשר ועוד. את הקדרה הביאו אלינו, והניחו לה להתבשל כ-10 דקות על הגז שהיה ממוקם במרכז השולחן. השילוב המושלם בין טעמי התבשיל מלווה אותנו עד היום וחתם את הביקור באזור זה.

^{שער הכניסה של העיירה העתיקה צ'יסיין}