המקאם

מאת: CRI תרגום: תרצה ערב עריכה: סוּ' גֶ'ה-פִּינְג

"מקאם" (مقام) היא מילה שמקורה ערבי, ופירושה, בין היתר, "נורמה" או "התאספות". כאן מדובר במערכת סולמות מוזיקליים שנהוגה בקרב עמים מוסלמים שונים, ומשותפת לשירים, ריקודים ולחנים. מוזיקת המקאם נפוצה ב-19 מדינות ואזורים בצפון אפריקה, ובדרום, מרכז ומערב אסיה. "אמנות המקאם של האויגורים במחוז סִינְגְ'יָאנְג, סין" הוא מושג כולל לכל סוגי המקאם בקהילות האויגורים בסינג'יאנג. תוך ניצול עורק התחבורה היבשתי העתיק המחבר בין אירופה לאסיה – דרך המשי – המקאם האויגורי מאגד בתוכו את תרבויות הריקוד והמוסיקה המזרחיות והמערביות. הוא עדות למיזוג של תרבויות מוזיקה וריקוד והיסטוריה רבת פנים של עמים שונים. ב-25 בנובמבר 2005, הכניס ארגון אונסק"ו את מוזיקת המקאם אל הרשימה השלישית של "יצירות מופת של המורשת האוראלית והלא-חומרית של המין האנושי".

צורת המקאם הטיפוסית בת 12 חלקים, כלומר מדובר בשיר ארוך בן 12 מערכות.

שירי האויגורים הרגשניים נולדו באלתור עוד כשעסקו אבותיהם בציד, דיג ומרעה בערבות ובהרים. עם הזמן, המשיכו השירים להתעדן ולהתפתח, עד שבמאה ה-12 נוצרה נורמה אחידה ללחנים, היא בסיס המקאם.

הגאונות של המקאם קשורה קשר בל-ינתק לאישה האויגורית רבת הכישורים אמניסה (1533-1567 לספירה). בשנת 1547 נישאה אמניסה לעבד א-רשיד חאן, שליט החאנות האויגורית יארקנד, שהיה בקי בפילוסופיה, בשירה ובמוזיקה. בתמיכתו של המלך, זימנה אליה אמנסיה את המוזיקאים של הארמון כדי שיטייבו, יערכו ויסדירו בצורה שיטתית את המקאם ואת מקורות שירי העם האויגורים. כך נוצרה מערכת סולמות מוזיקליים אחידה ומוסמכת – "המקאם בן 12 החלקים" – שנדרשת יממה שלמה כדי לנגנה בשלמותה.