שיעור ראשון: הקדמה- שיטת פִּין יִין

השפה הסינית איננה מערכת של אלף-בית, אלא מורכבת מסימנים אשר כל אחד מהם הוא בעל משמעות משל עצמו. במרבית המקרים, כל סימנייה היא הברה אחת, המורכבת מעיצורים ומתנועות. שיטת פִּין-יִין משמשת כתעתיק פונטי של הגיית השפה, בה כל הברה מורכבת מחלק תחילי, חלק סופי וכן הטון שבו היא נהגית. צירוף שלושת המרכיבים יחדיו יוצר את ההברה הסינית. למשל, בסימנייה 单 החלק התחילי הוא d, החלק הסופי הוא an והטון שבה היא נהגית היא הטון הראשון. (נושא הטונים ידון בהמשך). שיטת הפין-יין פורסמה בשנת 1958 והיא השיטה הרשמית של הרפובליקה העממית של סין לתעתוק השפה הסינית. השיטה נלמדת בבתי הספר בסין וכן משמשת זרים המבקשים ללמוד סינית. יש לזכור שעל אף שפין-יין היא שיטת תעתיק בה מופיעות אותיות לטיניות, היא איננה משקפת בהכרח את צורת ההגייה של אותן אותיות באנגלית או בשפות אחרות. בפין-יין ישנן 21 תחיליות ו-24 סיומות, אנו נציג תחילה את התחיליות.

נהגה בין ב דגושה ל-פ דגושה. בלתי מנושף.