מאת :שקד עובדיה 

אחד היעדים שהצבתי לעצמי כשטסתי לסמסטר קיץ בסין, זה שאני אופיע בעמוד הטיק טוק הסיני של רז גל אור, יש לו את חברת Y Platforms שפעילותה העיקרית היא הפקה וניהול של תכני וידאו עבור רשתות חברתיות ופיתוח טאלנטים דוברי סינית לעולם בניו מדיה.

יש לי טיק טוק סיני שאני עושה עם חברה והוא מבחינתי היעד, במיוחד שהחלום שלי זה לעבוד בסין.

עד שלא קיבלתי את הכרטיס טיסה שלי לסין, לא באמת האמנתי שאני אשכרה הולכת ללמוד סמסטר קיץ בסין. כי סין נפתחה למבקרים רק בינואר והטיסה שלנו ביולי, אז הכל לא בטוח עד הדקה התשעים.

ארזתי את הבגדים שלי וכל דבר אפשרי שאצטרך לחודש וחצי הקרוב.

כמות ההתרגשות שקיימת בגוף שלי כרגע היא לא מוסברת, לחשוב שרק בסרטים ראיתי אנשים טסים בשביל ללמוד בחול ועכשיו אני עושה את זה! ועוד אגשים חלום ואלך לראות את החומה הסינית סוף סוף.

בתור ילדה תמיד הצבתי לעצמי יעדים למקומות מיוחדים שארצה ללכת.

אחד מהם, היה מפלי הניאגרה מהצד הקנדי, שהגשמתי בגיל שש עשרה והשני זו החומה הסינית. 

הקדמתי לשדה התעופה, אני בן אדם שנכנס ללחץ במצבים כאלה, אני מעדיפה להקדים כמה שיותר ולחכות בשדה מאשר להגיע בדקה התשעים.

ישר שנכנסתי כבר פגשתי את החברים שהקדימו ביחד איתי, כנראה שיש עוד לחוצים כמוני.

הובלתי אותנו לבידוק הביטחוני, למרות השעה המוקדמת, רציתי להיות בין הראשונים כדי שאוכל לקבל מושב ליד חלון. זה פשוט חובה מבחינתי, במיוחד לטיסה כזאת ארוכה.

הגענו לבייג’ינג ביום גשום, ברמה שלא ראינו מטר לפנינו והיה חם בחוץ. היינו חייבים לרוץ לאוטובוס כדי שהמזוודות שלנו לא ירטבו יותר מידי.

אמרו לנו שהיום הראשון יהיה קשה, והוא באמת היה נוראי. בתור מישהי שכבר הייתה בסין למה שהיה ממש לא ציפיתי. באנו עם כל כך הרבה דברים ובשום מקום באוניברסיטת UIBE אין מעליות!

והכי הזוי שאחרי טיסה כזאת ארוכה, היינו צריכים לעלות את המזוודות שלנו שהם סופר כבדות שלוש קומות!

אבל השומר בכניסה לבניין שלנו היה ממש חמוד, הוא עזר לנו שזה ממש לא מובן מאליו.

אני מאמינה שאם אתה מתחיל בתחתית, משמע שמכאן רק אפשר לעלות.

הוצאנו את כל הרע בימים הראשונים של ההתאקלמות שלנו.

והתחלנו בלוז של הלימודים, פותחים את הבוקר בשלוש שעות סינית, ממשיכים לקורסים נוספים חמישה ימים בשבוע ובסוף החודש יש מבחנים ופרויקטים על אותם קורסים.

מצמצתי וכבר עבר שבוע. הזמן טס, ולי היה חשוב להשיג את היעד שהצבתי לעצמי, כי המטרה של התואר הזה בסופו של דבר זה ליצור קשרים.

כתבתי לרז בוויצאט שאני אשמח לבוא לראות את החברה שלו. הייתי אמורה לבוא עם חברה שלי אבל בסוף היא לא הגיעה כי היא קנתה מספר פלאפון סיני ואני הייתי בלי.

הבעיה היא בסין שאם אתה בלי מספר פלאפון סיני, אי אפשר בערך לעשות כלום. הייתי עם חברות לפני בקניון ובזמן שהיה לי ווי פי ראיתי את הדרך למשרד שלו.

ופשוט הלכתי חצי שעה ברגל. אני בן אדם שאוהב ללכת, במיוחד בעיר חדשה, אז זה לגמרי כיף לראות איך הכל שונה מישראל. לא ידעתי שחברה שלי לא תבוא עד שהגעתי לשמה, היא הייתה אמורה להיות גם הדרך חזרה שלי. ממש הלכתי עד הסוף בלי לחשוב יותר מידי, על מה יקרה במידה והיא לא תגיע.

הגעתי לבית מלון ליד המשרדים, וביקשתי מהבית מלון להתחבר לווי פי שלהם. כן אני ישראלית גם בסין.

לרז יש לוח זמנים צפוף, אז ידענו שיש לנו זמן ממש קצר שנוכל להיות איתו ולראות את החברה.

בפגישה הראשונה שהייתה לי איתו בארץ, אמרתי לו שאני רוצה להיות חתומה בחברה שלו. אני אוהבת להיות ישירה לגבי הדברים שאני רוצה כמובן שאני אעבוד קשה עד שאהיה מספיק טובה בשביל להיות חתומה בחוזה, אבל שלפחות ידע ושאני אהיה ברדאר שלו.

התחברתי לווי פיי וקיבלתי הודעה מחברה שלי שהיא לא תספיק להגיע ואני צריכה למצוא איך אני חוזרת משמה. וכל זה בלי ווי פיי. עדכנתי את רז שאני נמצאת ושאין לי ווי פיי, הוא היה בשוק ממני, אני בן אדם מפתיע בסך הכל. 

עשינו סיור בחברה, הוא הכיר לי אנשים מדהימים שמה ואפילו עבר איתי על הטיק טוק הסיני שלי ושל חברה שלי ונתן שימור שיפור.

הצעתי לו לעשות סרטון עם הסטודנטים שאיתי, כי מתי יצא שיש כל כך הרבה ישראלים בסין בבת אחת ועוד שלומדים פה סמסטר קיץ? וגם רציתי שהוא יכיר את שותפתי לסרטונים את עדי.

הוא עף על הרעיון ואפילו הזמין לי מונית למסעדה שהלכתי אליה אחרי, כי לא יכולתי להזמין לעצמי לגמרי לא מובן מאליו. אז הוא הגיע לאוניברסיטה לצלם סרטונים?

כן, הבאתי גם מלא חבר׳ה שיהיו חלק, וזוכרים את המטרה שהצבתי לפני שטסתי לסין? אז הוזמנתי לעשות סרטון פרסומת לבירה סינית אצלו בעמוד שהיה ממש כיף וגם זה עלה לעמוד שלו!

ועכשיו ליעד הבא החומה הסינית. היה לי חשוב שיצא לי תמונות יפות, לכן בחרתי שמלה ממש אלגנטית. חברים שלי לכיתה חשבו שהשתגעתי, כי גם הבאתי עקבים בנוסף לנעליים השחורות שהשאלתי מחברה. אבל אין מה לעשות, לי היה חשוב שיצא תמונות יפות, כי בנוסף לחומה הסינית יש גם את עיר המים.

הדרך לחומה הסינית עוברת בעיר המים, הרחובות בנויים בצורה עתיקה, מרגיש כאילו אני בסרט סיני. יש לי פרפרים בבטן, זה אשכרה קורה אני בדרך לחומה הסינית והדרך פשוט חלומית.

כדי להיכנס לחומה הסינית יש כרטיס נוסף שצריך לקנות כמובן שאצלנו הכל אורגן עם האוניברסיטה והיה אופציה למי שרוצה בתוספת תשלום לעלות ולרדת ברכבל אני אישית רוצה לעלות רגלית את החומה הסינית אני רוצה את החוויה במלואה התחלנו לעלות אל עבר החומה הדרך מלאה בעליות ומורדות עם נוף אל עבר נהר עצום והחוק היחידי שעובר לי בראש. זה שאסור לעצור באמצע עליה, כי אז זה יקשה עלינו יותר.

ויש דרך ארוכה לפנינו. כל עוד יש מעקה הפחד גבהים שלי לא מורגש יותר מידי. הבעיה התחילה כשהגענו לחומה עצמה. מדובר פה על חומה ללא גדרות בצדדים משמע אם מישהו הולך על הקצה ונופל, אז זה עד הסוף.

הפחד התחיל לחלחל, זה לפעמים גורם לי להיות מסוחררת, אז הקפדתי ללכת באמצע של השביל והכל היה בסדר עד שהגענו לחלק שבו היה צריך לטפס על סולם שלא היו ידיות עד הסוף שלו הלב שלי נפל באותו רגע לרצפה אבל אין דרך חזרה מכאן. התרכזתי במטרה שלי, הצד הבטוח שמעבר לסולם הזה ועשיתי את זה כמה שיותר מהר בידיים רועדות וברגע שהגעתי לצד השני, נשמתי שוב לרווחה.

לאיזה עוד מקומות האוניברסיטה לקחה אתכם?

לעיר האסורה, האמת זה יצא על יום של צום תשעה באב, התלבטתי אם לצום או לא כי אין מצב שאני מפספסת ללכת לעיר האסורה, כי ניסיתי להכנס פעם אחת ולא היה אפשר, כי צריך להזמין כרטיסים מראש ,החלטתי שאתחיל לצום ואם ארגיש צורך במהלך היום אז פשוט אשבור את הצום ועשתה מים.

לקחתי איתי מטריה כדי שלא אתייבש בחום,  כי היה סופר חם באותו יום והיה מפוצץ באנשים. עברנו את הבידוק הבטחוני ואנשים כל כך התלהבו מאיתנו שמה וביקשו להצטלם, לא היה יותר מידי מערביים שראיתי שמה חוץ מהקבוצה שלנו.

משהו שחשוב לציין לגבי המקומות הללו בכולם חייב דרכון כמעט לכל מקום שרוצים ללכת אליו חייב דרכון פיזי אז כדי תמיד להסתובב עם דרכון בסין.

בסדרות סיניות תמיד יש הבית של הקיסר שהוא עצום ומסורתי, העיר האסורה נראית בול כמו מסדרה, אני לא אתפלא אם צילמו שמה חלקים בסדרות למרות שיש עיר שבה מצלמים את כל הסדרות וכן גם שם הייתי.

אבל את זה אשאיר לפעם אחרת מרוב שהיה חם אפילו רוח לא הרגשתי וגם עם היה משב רוח הוא היה מאוד חם, אבל זה לא היה נורא כמו האוטובוס שהלכנו לאחר מכן. אשכרה הנהג אוטובוס פוצץ את האוטובוס באנשים ואפילו לא שם מזגן.

התחלנו לצאת עליו כמו שרק ישראלים יודעים כל מילה אפשרית שידעתי בסינית שקשורה למזגן צעקתי לעברו עד שהוא הדליק את המזגן.

רק בייג’ינג יצא לי להתקל בכך שלא מדליקים מזגן פשוט מוזר ממש נסענו עם האוטובוס לחוטונגים שאלו סמטאות ממש יפות עם מלא חנויות ממש כמו שוק בסטייל סיני.

בחלק הזה כבר היה לי ממש קשה אז העדפתי לחזור למקום הזה בפעם אחרת וחזרתי לנוח בחדר עד צאת הצום. הספקתי למצמץ והסמסטר נגמר שישי אחרון לפני שאני ממשיכה לשבועיים התמחות בעיר צ׳אנגג׳ואו.

לקחו אותנו לסדנת הכנת דמפלינג ,אני אישית בן אדם שאוהב לאכול כל מה שקשור בבישול זה פחות אני וגם למזלי שניה לפני שיצאתי מהחדר לכיוון נחתכתי באצבע, אז גם היה לי תירוץ טוב למה אני לא יכולה לבשל,

אז הייתי על תקן הטועמת.

נכנסנו למתחם של international youth exchange center, הכל היה נראה ממש כמו תוכנית ריאליטי ואפילו הביאו שף שהסביר לנו איך להכין את הדמפלינג הריחות היו מעולים ורק חיכיתי לרגע שאוכל לטעום.

התחלקנו לקבוצות אני הייתי על תקן הצלמת והטועמת בקבוצה שלי. אבל בעיקר הלכתי לכל קבוצה בערך שנתנה לי לטעום ממנה, טבלתי את זה בסויה וזה היה פשוט טעים!

אחלה של סיום לפני ההרפתקאה הבאה שלי, חזרה לצ׳אנגג׳ואו שהציעו לי התמחות בטלוויזיה של העיר צ׳אנגג׳ואו.