מאת: איציק הסיני

אני כל הזמן חושב,

לאן הולכת האנושות?

אם הייתי יכול לעצור את הזמן,

הייתי לוקח את כלי הנשק מידיהם של בני האדם,

כדי שלא יוכלו לפגוע בגופו או בנפשו של הזולת,

אם אף זה לא יספיק,

הייתי שם בידיהם פרחים ומשכאות.

אם הייתי יכול להעלים כאב ומחלות, 

הייתי דואג לכל האנשים, 

כך שתמיד יהנו מבריאות ומבטיחות,

ויקירהם לא יצטרכו עוד לדאוג להם,

ואם אף זה לא יספיק,

אספר את חלומי לאנשים רבים. 

אם הייתי יכול לפרוץ דרכים חדשות,

הייתי מקים דרכי מסחר לאיזורים נידחים, 

ומביא שגשוג למקומות עניים, 

כדי שלאנשים שם יהיו יותר הזדמנויות, 

אם אף זה לא יספיק, 

בואו נצא לגלות את העולם הגדול. 

אם הייתי יכול לנסוע בזמן,

הייתי מבקר במקום שבו נולדו כל התרבויות,

כדי להנות מהרבגוניות שלהן,

אם אף זה לא יספיק, 

בואו נדאג לקיומם גם בעתיד,

כך שהתרבויות המגוונות לעולם לא יעלמו.

אם הייתי יכול לפרוש כנפיים, 

הייתי עף מעל היקום העצום, 

ומחפש עוד כוכבים לבני האדם, 

אבל כשאני מסב את ראשי ומסתכל על האדמה, 

אני יודע שזה לא מספיק.

אם אנחנו אפילו לא מצליחים להגן על ביתינו הנוכחי,

כיצד נשמור על הבית העתידי שלנו?

בני האדם תמיד רוחשים אהבה לכל ומצפים לטוב, 

העולם ישיג לבסוף אחדות, כמשפחה חובקת עולם,

הגורל שלנו יהיה קשור לנצח, נחלוק יחדיו שמחה וצער.