מקור: https://www.maariv.co.il/culture/tv/Article-1028740?utm_source=whatsapp

כתבת ערוץ 1 לשעבר יעל עינב התאהבה בסין כבר בכיתה ח', ביקרה בה עוד לפני שהיו לישראל יחסים דיפלומטיים איתה וכיום חיה עם משפחתה בשנגחאי, שבה הקימה חברה לפיתוח עסקי. כעת היא מספרת על החיים שם.

מסלול חייה של יעל עינב נקבע לה מתישהו בין גיל 12 לגיל 13 מבלי שתוכל אז לשער עד כמה. "בהיותי בכיתה ח’ בבית הספר בהרצליה, הוטל עלינו להכין עבודה על מדינה מסוימת, כל אחד לפי בחירתו", היא משחזרת כעת ממרום 56 שנותיה. "מתוך רצון להיות מקורית בחרתי בסין, שבהיותה אז עדיין מדינה מסוגרת, קשה היה להשיג חומרים עליה. מהקושי ממש התאהבתי במדינה הזאת ובגילי הצעיר החלטתי שכאשר אסיים את הצבא, אסע אליה".

עינב, לימים כתבת החוץ של הערוץ הראשון, לא רק שעמדה בהחלטתה ועם השנים הפסיקה למנות את מספר נסיעותיה לארץ הבחירה שלה, אלא שהיא, סינולוגית בעלת תואר שני בלימודי סין וביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, חיה עם משפחתה מאז 2017 במדינת הענק, והקימה בשנגחאי – " אפשר בלי הג' ", היא מעירה - חברה לפיתוח עסקי של חברות ישראליות, שבמקביל מייצגת בארץ חברות סיניות.

“הגעתי לראשונה לסין ב־88’, כשעוד לא היו יחסים דיפלומטיים בין המדינות", היא מעידה. “הצלחתי להיכנס אליה בזכות הדרכון הבריטי שיש לי כמי שנולדה בלונדון. מצאתי מדינה סוציאליסטית, שהייתה בה הרגשה שבכל מקום המשטרה עקבה אחר התיירים, שנתקלו בהיעדר תנאי אירוח בסיסיים. אבל זה לא הפריע לי עם שובי לארץ לעבור מלימודי משפטים, שהייתי רשומה אליהם, ללימודי סין".

בסין מצאה עינב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שלה. “מצד העם הסיני יש הערכה היסטרית כלפי העם היהודי וכלפי מדינת ישראל", היא מספרת. “משהו בטכנולוגיה הישראלית וברעיונות הישראליים, גם אם הם לא ממומשים עד הסוף, זה בזכות הרוח הישראלית שהם אוהבים, גם אם זה לא משתקף בהצבעות שלהם בזירה הבינלאומית".

אם את מייצגת בארץ חברות סיניות, את לכאורה נותנת יד למה שנראה כהשתלטות הכלכלה הסינית על הכלכלה הישראלית.

"אם אכן היינו נותנים להם להשתלט, מזמן הייתה לנו רכבת מהירה עד אילת כמו שהם רישתו ברכבות מהירות את כל סין, המדינה הרביעית בעולם מבחינת גודל שטחה, תוך פחות מעשור".עינב גדלה בהרצליה כבתם של ד"ר יצחק עינב, מרצה לספרות אנגלית ושל שוש עינב, המפיקה הנערצת של תוכניות ילדים ונוער, שהלכה לעולמה בשנת 2000, ומעידה על עצמה ש"די גדלתי באולפני הרצליה לצד זה שאמנים היו באים אלינו הביתה, מה שגרם לי לא להתרגש ממפורסמים".

 

היא הייתה ראשת גדוד בצופים, מדריכת ריקודי עם ומתנדבת חברתית, ושירותה הצבאי היה כקצינת חינוך בשריון. כשהשתחררה, היא יצאה למזרח, ולצד סין נקשרה לאינדונזיה, “המדינה הכי הכי יפה בעולם", שם הכירה את בעלה רמי בהיותם מדריכים בחברה הגיאוגרפית. במסעותיה היא חרשה את אסיה, כולל ביקור יוצא דופן בתימן, "בה כמעט נחטפתי בהרים תוך כדי מריבה בין שבטים.“זה היה מאוד מסוכן, אולי אפילו מטופש מצדי, אבל כצעירה הרפתקנית גם משהו שלא יכולתי לוותר עליו", היא נזכרת. “זה היה מסע מרתק אל מדינה שכאילו נתקעה במאה ה־16".

המזל שלנו

עינב החלה את הקריירה הטלוויזיונית שלה ב־91’ כתחקירנית בתוכנית “סופסופ" של גבי גזית, עברה לחדשות החוץ וגם הייתה עורכת כלכלית של התוכנית “צבע הכסף". ב־2005, לאחר פרסום ספרה על השוק הסיני, היא התפטרה מהטלוויזיה והתפנתה להגשמת החלום הסיני שלה עד ששכנעה את בעלה - “שחשב שנוסעים לשנה־שנתיים וחוזרים" - לעבור איתה ועם שלושת ילדיהם המאומצים לסין.“החיים בשנגחאי נפלאים, מה גם שאני שולטת בשפה הסינית, דבר שפותח שם את השערים בפניי ויש סינים שהם חברים שלי בלב ובנפש, אם כי כאנשים סגורים ועצורים לוקח זמן עד שמתיידדים איתם", היא מעירה. “אין כמו סין מבחינת הביטחון האישי המוחלט, אם כי המחיר של זה הוא מצלמות בכל מקום. הבנות שלי יכולות לחזור באמצע הלילה ואני בכלל לא דואגת. מבחינה דיגיטלית סין מקדימה את ישראל בשנות דור ואפשר לחיות בה בלי ארנק ובלי כסף מזומן. לדוגמה - באמצע פגישה, כשאין לי זמן להכנת קפה, אני לוחצת על הטלפון ותוך דקות יגיע הקפה. הכל נעשה שם דרך. הטלפון".

והמגורים?

“בהתחלה גרנו בקומה ה־28 של רב קומות עם נוף מרהיב לנהר עד שעברנו לבית מוקף בגן גדול. זה היה המזל שלנו, כשבשלושת חודשי הסגר של הקורונה יכולנו להיות להנאתנו בחוץ ולנשום אוויר. למרות שהמגיפה פרצה מסין, זה לא היה נורא עד שביום אחד סגרו את המדינה, אין יוצא ואין בא. פרט לתקופת הקורונה, ראיתי בסין הצגות ישראליות יותר מאשר בכל שנותיי בארץ. בסופו של דבר כולם מגיעים לשם. שנגחאי היא עיר קוסמופוליטית עם 24 מיליון תושבים, ויש בה המון בתי קפה ומסעדות שאין כמותן".

 

האם יש בך געגועים לטלוויזיה ברוממה?

"באופן כללי אין בי געגועים לטלוויזיה בארץ. ביום שעשיתי את הסוויץ’, בכלל לא הסתכלתי אחורה, אם כי בכל פעם שאני מגיעה הנה, אני מרגישה איזו צביטה קטנה".

הקצבת זמן עד מתי תחיו בסין?

"למדתי שלתכנן בחיים זה מיותר כיוון שהחיים יכתיבו לך מה שבא להם, אבל ככל שזה תלוי בי, אני לא עוזבת את סין".