דוֹנגבָּה: כתב התמונות של הנאסי

מיעוט הנאסי (Naxi zu, בסינית: 纳西族) הוא אחד מ-56 המיעוטים האתניים המוכרים בסין. קבוצה זאת מונה כ-277 אלף איש המתגוררים בעיקר במחוזות יונאן, סצ'ואן וטיבט.

אחד מהמאפיינים הייחודים של מיעוט זה הוא שפתו הכתובה, הנקראת סימני דונגבה (Dongba wenzi, בסינית: 东巴文字). היא בעלת יותר מ-1,400 סימנים ונחשבת למערכת הכתב הפיקטוגרפית (ייצוג של אובייקטים באמצעות ציורם) היחידה הנמצאת כיום בשימוש בעולם. בשנת 2003 הכיר אונסק"ו בכתב זה כמורשת תרבותית עולמית בלתי חומרית.

כתב הדונגבה הוא כצוהר לתרבותו ומורשתו של עם זה. סימני הכתב יכולים ללמד רבות על השקפותיהם בנושאים רבים ומגוונים, בהם אסטרונומיה, אקלים, חוק, גיאוגרפיה, היסטוריה, בע"ח, צמחים, כלי נשק וחקלאות.

לאמיתו של דבר, יהיה נכון יותר להגדיר מערכת כתב זאת כאמצעי עזר ויזואלי, המסייע לזכירת הסיפורים והשירים. לפיכך, בשונה ממערכות כתב אחרות, היא איננה יכולה לבטא במלואה את שפת הנאסי. לדוגמה, מונחים בעלי משמעות אבסטרקטית צריכים להיות מושלמים על ידי הכוהן המקיים את הטקס, זאת מכיוון שאינן מופיעות בטקסט.  

לכתב דונגבה קשר הדוק עם מערכת האמונות ותפיסת העולם של עם זה. למעשה, דונגבה הוא כינויים של כוהני הדת המשמשים כמגשרים ומתווכים בין בני האדם לרוחות הטבע, זאת על ידי קיום טקסים שונים המכילים ריקוד, מוסיקה ושירה. מקורה של אמונת בני הנאסי היא, ככל הנראה, בדת הבּוֹן (בהגייתה הסינית: Benjiao, 苯教), שהתפתחה בטיבט במהלך המאות ה-10 וה-11 לספירה. זאת היא דת אנימיסטית, המאמינה שלכל דבר בטבע יש רוח או נפש עימם ניתן לתקשר.

סימני הדונגבה הועלו על הכתב עוד בראשית שושלת טאנג. עם התפתחותם החברתית והתרבותית של בני הנאסי, בשלהי שושלת מינג וראשית שושלת צ'ינג, נוצר כתב נוסף לשפה, גֵה-בָּה (Geba wenzi, בסינית: 哥巴文字), שהוא למעשה פישוט של סימני כתב הדונגבה הפיקטוגרפיים. כתב גב-בה הוא כתב הברתי, אשר לכל סימן בו מותאמת הברה פונטית. יש בו 2,400 סימנים, ובשימוש תדיר נמצאים רק 500 סימנים. עם זאת, השימוש בו אינו נפוץ.

חוסר האחידות בכתיבת הסימנים ניכר לעין, זאת מכיוון שלסימן אחד בעל משמעות מסוימת ימצאו צורות כתיבה וגרסאות שונות. הסיבה העיקרית לכך היא שמירב החשיבות מוענקת לערכם האסטטי של הכתבים וליצירת אפקט וויזואלי מרשים. בנוסף, נובע הדבר בשל הריחוק הגיאוגרפי בין מקומות היישוב של הנאסי והשפעות שונות מצד העמים לצדם חיו.

כיום ניתן לראות את הכתב כחלק מתעשיית התיירות, האמנות והעסקים בעיקר בליג'יאנג. הממשלה המקומית וארגונים נוספים פועלים כיום לשימור הכתב ובבתי ספר יסודיים באזור בו מתגוררים בני המיעוט נלמדים סמניו. עם זאת, כיום רק מתי מעט שולטים בכתב זה.