מזכיר המדינה האמריקני, בלינקן, יבקר בסין ב-24 לחודש. לפני עזיבתו, ארצות הברית הודיעה כי בלינקן ידאג לנושא ה"הקיבולת העודפת" של סין בתחום האנרגיה חדשה. מי שמבין בכלכלה בסיסית ימצא את הטיעון הזה לא שווה הפרכה. עם זאת, ארה"ב מרבה להעלות את נושא "הקיבולת העודפת" כבר זמן מה ומשתמשת בה ככלי האחרון ב" לוחמה התודעתית כלכלית" שלה נגד סין, ולכן יש צורך לנתח אותה.

ראשית, יש אנשים בארצות הברית שמקשרים את יכולת הייצור עם הסחר הבינלאומי, מאמינים שיותר מוצרי יצוא פירושם קיבולת עודפת. יש כאן כשל לוגי מסויים: השוואת יצוא מוצרים ל"קיבולת עודפת" אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר הכלכלי ומנוגדת למגמת ההתפתחות של הגלובליזציה

במערכת כלכלית גלובלית עם רמה גבוהה של חלוקת עבודה, התפוקה והביקוש אינם יכולים להיות מוגבלים למדינה או לאזור מסוימים. אם לשפוט מהנוהג במדינות שונות, תופעה נפוצה היא שכושר הייצור של ענף מסוים גדול מהביקוש המקומי, ולכן הייצוא תקין. כך למשל, 80% מהשבבים המיוצרים בארצות הברית ומהמכוניות המיוצרות בגרמניה מיוצאים, ומטוסי נוסעים המיוצרים על ידי בואינג ואיירבוס מיוצאים גם הם בכמויות גדולות. אם נעקוב אחר ההיגיון של אנשים מסוימים אנשים ישאלו שאלות כמו 

"Neue Zürcher Zeitung"

, עיתון היומי השווצרי: "האם היצוא המערבי לאסיה הוא עודף קיבולת? אם מדינה מייצרת רק לשוק שלה, אז איך יכול להתחיל סחר?"

 אולי כדי להשלים את הפערים הלוגיים, היו בצד האמריקאי מי שהעלו טיעון נוסף: כושר ייצור האנרגיה החדש של סין עולה גם על הביקוש העולמי. האם זה באמת המצב? בואו נשתמש בנתונים וננתח זאת: לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, כדי להשיג את היעד של ניטרליות פחמנית, הביקוש העולמי לרכבי אנרגיה חדשים יגיע ל-45 מיליון יחידות בשנת 2030 והביקוש למתקנים פוטו-וולטאיים חדשים יגיע ל-820 ג'יגה וואט, שזה בערך פי 4.5 ופי 4 בשנת 2022, בהתאמה. ניתן לראות כי כושר הייצור הרלוונטי הנוכחי רחוק מלענות על הביקוש בשוק, במיוחד הביקוש הפוטנציאלי למוצרי אנרגיה חדשים ברוב המדינות המתפתחות. כיצרנית האנרגיה המתחדשת הגדולה בעולם, כושר הייצור האיכותי של סין אינו עודף, ניתן לראות כי כושר הייצור הרלוונטי הנוכחי רחוק מלענות על הביקוש בשוק, במיוחד המספר העצום של מדינות מתפתחות על מוצרי האנרגיה החדשים של הביקוש הפוטנציאלי הוא עצום. כשוק האנרגיה המתחדשת הגדול בעולם ומדינות ייצור ציוד, כושר הייצור האיכותי של סין אינו עודף, אלא הצורך הדחוף של העולם. כפי שקונים ברזילאים, שהשתתפו ביריד היבוא והיצוא ה -135 של סין, אמרו לסקירה הבינלאומית, המוצרים הטובים של סין פופולריים מאוד בברזיל, וזה הכרחי עבור סין לספק כושר ייצור ירוק.

 לממשלת ארה"ב לא חסרים מומחים כלכליים כמו ילן, מדוע היא ממשיכה לעורר את הטיעון המכונה "קיבולת עודפת" למרות שהיא יודעת שהוא בלתי נסבל? כפי שציינו אנליסטים רבים, מאחורי זה עומדות שלוש מילות מפתח: "אינטרסים, הצבעות ושליטה""

 מנהל המדיניות הכלכלית לשעבר של ראש עיריית לונדון, ג'ון רוס, כתב לאחרונה כי ארה"ב חוששת שבסחר הבינלאומי, יותר ויותר ממוצריה לא יוכלו לשמור על מעמדה הגבוה שרשרת הערך בסחר הבינלאומי.  דבר זה חושף את הכוונה הכלכלית של ארה"ב - לרסן ולדכא את התפתחות התעשיות המתפתחות בסין ולחפש עמדה תחרותית ויתרונות שוק נוחים יותר עבור מדינה.

 מנקודת מבט פוליטית, השנה היא שנת בחירות בארה"ב ומנהיגי ארה"ב אמרו לאחרונה במישיגן, שהיא אחת ממדינות המפתח בבחירות ומדינה שבה הרכבים הם התעשייה המובילה, כי הם ינקטו צעדים נגד כלי הרכב החשמליים של סין. ניתן לראות כי תיאוריית "קיבולת עודפת" כביכול המוצעת על ידי ארצות הברית בתקופה זו היא רק תירוץ לפרוטקציוניזם ומשמשת גם ככלי לזכות בקולות ולחפש רווח אישי.

 בהסתכלות ברמה עמוקה יותר, מהמיקוד הראשוני של תעשיית הייצור המסורתית של סין ועד לדיכוי הנוכחי של תעשיית האנרגיה החדשה, מאחורי ההייפ החוזר של "עודף קיבולת", של ארצות הברית, המשקפת את חשיבת סכום האפס המושרשת ואת ההיגיון השליטתי של מעצמה דומיננטית אחת. אם מסתכלים על זה מזווית אחרת, האם הדבר לא משקף את דעיכת השליטה האמריקאית? 

חלק מהאנשים בארה"ב צריכים להבין שמניעת כניסת מוצרי האנרגיה החדשים של סין עם איכות גבוהה ומחיר נמוך לשוק המקומי לא רק תפגע באינטרסים של הצרכנים, אלא גם תכביד את הטרנספורמציה הירוקה העולמית ואת התפתחותן של התעשיות המתפתחות. יש להם את האנרגיה לרקוח נרטיבים כוזבים, אז הם עשויים באותה מידה למצוא דרכים להגביר את התחרותיות שלהם.

ארבעה כשלים בשיח בארה"ב על "יכולת יתר".

שר החוץ האמריקני בלינקן נמצא בביקור בן 24 יום בסין. לפני שעזב, הצד האמריקני הבהיר כי בלינקן יבקר בסין במהלך בעיית "עודף קיבולת" האנרגיה החדשה כדי להביע חששות. מי שמבין בכלכלה בסיסית ימצא את הטיעון הזה לא ראוי להפרכה. עם זאת, מזה זמן מה, הצד האמריקני מעלה לעתים קרובות השערות בנושא "יכולת עודפת" שתשמש ככלי האחרון ב"מלחמה הקוגניטיבית הכלכלית" נגד סין, ולכן יש לנתח תובנה.

קודם כל, כמה אנשים בארה"ב מקשרים את יכולת הייצור עם סחר בינלאומי, מאמינים שיצוא יותר מוצרים הוא קיבולת עודפת. כאן טמונה הטעות: השוואת יצוא מוצרים ל"יכולת עודפת" אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר הכלכלי ונוגדת את מגמת הגלובליזציה.

 במערכת כלכלית גלובלית עם מידה גבוהה של חלוקת עבודה, לא ניתן להגביל את הייצור והביקוש למדינה או אזור בודד. מהנוהג של מדינות שונות עולה כי כושר הייצור של ענף מסוים עולה על הביקוש המקומי - זוהי תופעה נפוצה, יצוא ולכן די נורמלית. שבבים מתוצרת ארה"ב ו-80% מהמכוניות מתוצרת גרמניה מיוצאים, וכמו כן מיוצאים כמויות גדולות של מטוסי נוסעים מתוצרת בואינג ואיירבוס. אם תפעלו לפי ההיגיון של כמה אנשים בארה"ב, אנשים ישאלו, כפי שעשה העיתון השוויצרי Neue Zürcher Zeitung: "האם הייצוא המערבי לאסיה מוגזם? אם מדינה מייצרת מוצרים רק לשוק שלה, אז מאיפה יבוא המסחר?“

אולי כדי למלא את הפערים ההגיוניים, כמה פקידים אמריקאים מעלים טיעון נוסף: כושר ייצור האנרגיה החדש של סין עולה גם על הביקוש העולמי. באמת? או בואו נשת בנתונים: לפי חישובים של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, כדי להשיג את היעד הפחמן ניטרלי, עד שנת 2030, הביקוש העולמי לרכבי אנרגיה חדשים יגיע ל-45 מיליון, הביקוש החדש להתקנה פוטו-וולטאית יגיע ל-820 גיגה וואט, בהתאמה, עלייה של כ-4.5 פעמים, ובשנת 2022 - פי 4.

ניתן לראות כי יכולות הייצור הנוכחיות לא תמיד מסוגלות לספק את הביקוש בשוק, במיוחד למספר עצום של מדינות מתפתחות יש ביקוש פוטנציאלי עצום למוצרי אנרגיה חדשים. בתור שוק האנרגיה המתחדשת הגדולה בעולם וייצור ציוד, יכולת הייצור האיכותית של סין אינה מיותרת, אלא נחוצה בדחיפות על ידי העולם. כפי שקונים ברזילאים שהשתתפו ביריד היבוא והיצוא ה-135 של סין אמרו ל-International Review, מוצרים סיניים טובים מאוד פופולריים בברזיל וסין צריכה להבטיח יכולת ייצור ירוקה.

לממשלת ארה"ב לא חסרים מומחים כלכליים כמו ילן, למה אתה יודע שהטיעון שנקרא "יכולת עודפת" אינו חוקי ועדיין מעלה הרבה השערות? כפי שאנליסטים רבים ציינו, שלוש מילות המפתח הן "אינטרסים, קולות, הגמוניה“.

ראש עיריית לונדון לשעבר, מנהל המדיניות הכלכלית והמסחרית של לונדון, ג'ון רוס, כתב לאחרונה כי ככל שארצות הברית דואגת לסחר בינלאומי, יותר ויותר ממוצריה לא מצליחים לשמור על מעמד גבוה בשרשרת הערך. זה מצביע על כוונות כלכליות של ארה"ב לבלום את דיכוי התעשיות המתפתחות בסין כדי להשיג לעצמה עמדה תחרותית טובה יותר ויתרון שוק.

מנקודת מבט פוליטית, השנה היא שנת בחירות בארה"ב, מנהיג אמריקאי לאחרונה באחת ממדינות הבחירות המרכזיות, תעשיית הרכב, בתור התעשייה הדומיננטית במישיגן, אמר שהוא ינקוט פעולה נגד כלי רכב חשמליים סיניים. ניתן לראות כי ארצות הברית מבטלת את מה שמכונה "יכולת עודפת" בשלב זה, אבל זה לא רק תירוץ לפרוטקציוניזם, אלא גם כלי לאיסוף קולות ורווח אישי.

מנקודת מבט עמוקה יותר, מהיעד המקורי של תעשיית הייצור המסורתית של סין ועד לדיכוי תעשיית האנרגיה החדשה, ארצות הברית העלתה שוב ושוב השערות על "קיבולת עודפת", המשקפת חשיבה שורשית של סכום אפס והיגיון דומיננטי הגמוני. מנקודת מבט אחרת, האם זה לא שיקוף של דעיכת ההגמוניה האמריקאית?

 יש אנשים בצד האמריקני צריכים להבין שמניעת כניסת מוצרי אנרגיה סיניים חדשים עם איכות ומחיר טוב לשווקים שלהם לא רק פוגעת באינטרסים של הצרכנים, אלא גם מאטה את הטרנספורמציה הירוקה העולמית.