מאת:חן, עמית פורטמן
עם התגברות אסונות האקלים של 2023, סין וארצות הברית בונות יחד לשכת אקלים חדשה. שינויי האקלים הפכו לאחד הנושאים הדחופים ביותר בסדר היום הפוליטי והכלכלי העולמיים. ככלכלות ענק ופולטות הפחמן הגדולות בעולם, ההחלטות והפעולות של סין וארצות הברית בנושא מדיניות האקלים הן כמו שתי ידיים ענקיות האוחזות יחד בהגה הגורל של העולם. לשתי המדינות השפעה מכריעה ומרחיקת לכת על התגובה לאקלים העולמי.
ב-30 בנובמבר, ביום הפתיחה של מפגש COP28, פרסמה וועדת ה-WMO את "דוח הביניים על מצב האקלים העולמי של שנת 2023". מהנתונים עלה כי הטמפרטורה הממוצעת העולמית הנוכחית גבוהה בכ-1.4 מעלות צלזיוס בהשוואה ללפני הרפורמה התעשייתית. רמות גזי החממה ממשיכות לעלות וטמפרטורות הים וגובה פני המים במגמת עליה חריגה. 2023 שברה שיאים כשהפכה לשנה החמה ביותר בהיסטוריה האנושית המתועדת.
בפגישת ה-COP28,הקהילה הבינלאומית חזרה על המטרה שלה שהיא שליטה בהתחממות כדור הארץ ומעבר לאנרגיה אקלימית. דלקים מאובנים ומימון פעולות אקלים היו גם הם נושאים מרכזיים בפגישה, שהייתה מבוססת במידה רבה על ישיבת ה-APEC הקודמת שהתקיימה.
ב-14 בנובמבר, סין וארה"ב התחייבו להפחית את כמות המתאן וגזי חממה אחרים שאינם פחמן דו חמצני בתוכניות האקלים הלאומיות הבאות שלהן. הן אף הסכימו "לשאוף לשלש את קיבולת האנרגיה המתחדשת העולמית עד 2030". הפחתת פליטת מתאן תסייע בהפחתה גדולה יותר של אפקט החממה במסגרת יעדי התחייבות הפחמן הקיימים.
שתי המדינות הולכות לשחק תפקיד מוביל בממשל האקלים העולמי. הן מתחייבות לצמצם את התלות בדלקים מאובנים, להאיץ את החלפת מקורות האנרגיה המסורתיים ולקדם את המעבר העולמי לדל פחמן. במקביל, יש לסין ולארה"ב הזדמנות לחזק את שיתוף הפעולה הבילטרלי, להקל על המתיחות ולתת דחיפה לתגובה העולמית למשבר האקלים.
במהלך העשורים האחרונים, לסין וארה"ב יש מערכת יחסים מורכבת המבוססת על שיתוף פעולה ותחרותיות בנושא שינויי האקלים. מצד אחד, שתי המדינות מכירות בחומרת המצב וקידמו צעדים להפחתת פליטות ופיתוח אנרגיה נקייה במדינותיהן. ארה"ב התחייבה להפחית את פליטת גזי החממה ב-50% לפחות עד שנת 2030 (לעומת 2005), בעוד שסין התחייבה להשיג מאזן פחמן נייטרלי עד 2060. אך מצד שני, ישנם עניינים בין סין לארה"ב שצריך לפתור בדחיפות: קביעת צעדים ספציפיים על מנת להגיע ליעדי הפחתת פליטות, לוחות זמנים ליישום יעדים ואחריות של מדינות מתפתחות ומפותחות במימון האקלים.
בתמיכת הקידמה הטכנולוגית, מקורות אנרגיה מתחדשים כגון אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח הפכו לחלק חשוב בשינוי מבנה האנרגיה של סין וארה"ב. הבטחת ביטחון אנרגטי והשגת צמיחה כלכלית תוך הפחתת פליטת פחמן הפכו גם הם לאתגרים חשובים בשינוי.
בזירה הגיאופוליטית של המאה ה-21, כל שלב ביחסי סין-ארה"ב הוא קריטי. ממסחר, תחרות טכנולוגית ועד תחרות צבאית, היחסים ביניהן משפיעים לא רק על הכלכלה העולמית ועל הנוף הביטחוני, אלא גם ממלאים תפקיד מכריע בהתמודדות עם האתגר העולמי של שינויי אקלים. כתחום מרכזי של שיתוף פעולה בין שני הצדדים, שינויי האקלים גם עוזרים לבנות אמון והבנה הדדיים וגם יש להם השפעה חיובית על שיפור היחסים הבילטרליים.
לשם כך, מול האתגר המשותף של שינויי אקלים עולמיים, סין וארה"ב צריכות לאמץ גישה אקטיבית ובונה יותר כלפי שיתוף פעולה. זאת על מנת לקדם טרנספורמציה של אנרגיה נקייה, צמיחה כלכלית, סיפוק הזדמנויות פיתוח חדשות ליחסים דו-צדדיים והשפעה חיובית על ממשל האקלים העולמי. מנגד, זה יקשה על השגת יעדי אקלים בינלאומיים (כמו הסכם פריז), יעכב את המעבר העולמי לאנרגיה דלת פחמן ואנרגיית בת קיימא, ואף יוביל לשקיעה של המולדת שבה תלויה האנושות להישרדות.