מאת: חווה

ב-15 בנובמבר, קיים נשיא סין, שי ג׳ינפינג, פגישת סין-ארה״ב נשיאותית עם נשיא ארה״ב, ג׳ו ביידן, בסן פרנסיסקו. בפגישתם ביידן חזר והדגיש את חמש ההתחייבויות שנקבעו בפגישה בבאלי ואמר כי שני הצדדים  תלויים כלכלית והוא אינו שואף לדכא או לרסן את התפתחותה של סין ובנוסף אין בכוונתו לבצבע התנתקות ממנה. למרות שארה״ב הביאה סימן חיובי להקלת היחסים בין המדינות במהלך פגישה זו, בחירתה להקל על היחסים עם סין נוטה יותר ל״אסטרטגיה זמנית".

למעשה, היחסים הבילטרליים של היום בין סין לארה"ב מושפעים מאוד מהאינרציה ההיסטורית של סין וארה"ב אשר משפיעה על ההיבט הכלכלי, צבאי, פוליטי והאידיאולוגי. היבטים אלו הובילו לדפוס האסטרטגי של ״ארה״ב תוקפת וסין מתגוננת״ בתנאי תחרות ארוכת טווח. התפתחות הציוויליזציה לוקחת את ההתפתחות המצטברת שהביאה הכלכלה והצבא בראש סדר העדיפויות ולאחר מכן יוצרת מבני-על כמו פוליטיקה ואידיאולוגיה.לכן לפני שנדון במבני העל של הפוליטיקה והאידיאולוגיה, תחילה, עלינו להבהיר את ההבדל בתהליך הפיתוח המצטבר בין שני הצדדים - הציוויליזציה הסינית מחזיקה בדרך כלל באסטרטגית ״הגנה״. לעומת זאת, ארה״ב נוטה יותר להשתמש באסטרטגית ״הרחבה״.

הציוויליזציה הסינית נטועה על הציוויליזציה החקלאית. השיפור היחסי של הפריון והיציבות ארוכת הטווח שהביאה הציוויליזציה החקלאית, אפשרו לה להגיע להסתפקות עצמית בביקוש המקומי באמצעות מודל "כלכלה חקלאית בקנה מידה קטן", זה יצר סגנון חיים ״מיושב״ המתמקד בירושה, צבירה, מופנמות, עדינות והיעדר צורך ומוטיבציה להתרחבות חוץ מדינית. עם זאת, יש לציין כי סין הייתה צריכה להתגונן מפני הנוודים שנעו מצפונה דרומה(שנעו לכיוון סין של פעם) עקב שינויי מזג אוויר והטמפרטורה בסביבתם. לכן ניתן לראות כי המסורת הצבאית ההיסטורית של הציוויליזציה הסינית קרובה יותר להגנה מאשר להתקפה. סין לא דוגלת בהתרחבות גאוגרפית, אלא בגירוש פולשים-נוודים, שיחזור שטחה ובניית ביצורים כמו החומה הגדולה. לעומת סין, מקורה של ארה״ב בציוויליזציה ימית. עקב כך ניתן להבחין בנזילות חזקה וחוסר יציבות המראות כי ציוויליזציה זו מסתמכת יותר על סחר והתרחבות לצורך פיתוח. קיים דגש על חקר וחדשנות יחד עם מאפיינים של מוחצנות ופתיחות. ארה״ב גם כן הושפעה מהמאפיינים בתהליך הפיתוח שלה, ויצרה סחורה וכלכלה מתפתחת ומתרחבת ברציפות ללא הרף. מהבחינה הצבאית, היסטוריית הפיתוח של ארה"ב מלווה לרוב בהתרחבות טריטוריאלית. מאז הכרזת העצמאות ב-1776, במשך יותר מ-240 שנותיה ההיסטוריות, ארה"ב לא הייתה מעורבת במלחמות רק פחות מ-20 שנה. היא יזמה וניהלה יותר מ-200 מלחמות והשתתפה במלחמות רבות, בשתי מלחמות העולם, מלחמת כווית ומלחמת סוריה. ראוי לציין שלאחר המלחמה הקרה, ארה"ב התערבה או פתחה במלחמות רבות מחוץ לאדמתה ונמנעה ככל האפשר ממלחמות בטריטוריות ארה״ב. הדבר מוכיח את האסטרטגיית ה"התרחבות" העקבית של ארה"ב.

מנקודת המבט של האידיאולוגיה החברתית של סין והמערכת הפוליטית והמשפטית המותאמת לה, סין העתיקה השתמשה בקונפוציאניזם כאידיאולוגיה השלטת ובליגאליזם כאמצעי השלטוני ויצרה בהדרגה מערכת פוליטית המשלבת קונפוציאניזם ולגאליזם. למערכת זו יש גמישות חזקה וקשיחה יכולה אפילו להוביל לתופעת האניזציה של מיעוטים אתניים שצברו כוח פוליטי בשינויי שושלת, המראה מאפיין של "התבוללות פנימה“ בתרבות ההאן. בתקופות שונות, תרבות האן היא העיקרית ואלמנטים רב-אתניים משולבים נקרת "תופעת האינטגרציה הלאומית". באשר לארה״ב, הנחשבת למדינה של מהגרים. היא "מתפשטת החוצה“ באמצעות החדרת כוח כלכלי, צבאי ותרבותי, ומייצאת ערכים "אוניברסליים" עם מרכיבים לאומיים חלשים, שקרובים יותר ל"התבוללות חיצונית". כפי שהציג ניקסון, לאחר שביקר בסין, את ״מדיניות המעורבות״ של ארה״ב שמנסה לגרום לסין ללכת בדרך שלה. ניתן לראות כי האידיאולוגיה הלאומית הסינית נוטה יותר ל״תחושת אחריות היסטורית" ספציפית, בעוד שארצות הברית משתמשת ב"תחושת שליחות עולמית" כאחד הכוחות המניעים לפעילות הגלובלית שלה.

ככל הנראה שעד שיווצר כוח שיוכל להפוך את האינרציה ההיסטורית, ההיסטוריה כבר תתפתח במסלולה המקורי שלה. בהסתכלות על הכלכלה, הצבא, הפוליטיקה והאידיאולוגיה, האינרציה ההיסטורית גורמת לסין וארה"ב לשמר את המודלים של שיטות העבר שלהן ובכך לשמר ולחתור לרווחיהן. עבור ארצות הברית, אסטרטגיית "ההתרחבות" במישור החומרי ואסטרטגיית "ההתבוללות החיצונית" במישור הרוחני הפכו לחלק מדרך ההישרדות שלה. ניתן לראות שהאינרציה ההיסטורית הזו קובעת שמהות ההתפתחות העתידית של יחסי סין-ארה"ב תהיה עדיין מצב תחרותי ארוך טווח של "ארה״ב תוקפת וסין מתגוננת". אך למרבה המזל, נכון לעכשיו, במערכת היחסים הדו-צדדית "החשובה ביותר" וה"מורכבת ביותר" בעולם, הצורך לרדוף ולהשיג יעדים לאומיים עולה בהרבה על היתרונות של התרחבות צבאית, והקונפליקטים הצפוים, ככל הנראה ישארו בתחום כלכלי ואינם בתחום הצבאי.