השוק הראשוני כשאתה מגיע לסין זה שהווטסאפ לא עובד לך, גם לא אינסטגרם או טיק טוק. הכרטיס האשראי שלך לא מתקבל, כי זה לא כרטיס סיני. ואם אתה רוצה להמיר כסף, אתה חייב ללכת לבנק ובהצלחה עם הניירת.

היי, קוראים לי שקד עובדיה, אני בת 23 מרמת גן ואני לומדת באוניברסיטה הסינית UIBE בישראל.

קיבלנו המון הצעות מהאוניברסיטה להתחבר לחברות סיניות, בין אם זה על ידי לעשות התמחות אצלם או פשוט לבוא להרצאות.

למה זה קריטי? בגלל שזה יכול לעזור לנו כבר ליצור קשרים ומיומנות לעבודה עם סין, שזה בעצם מטרת התואר. המקום שאני בחרתי ללכת אליו זו חברת CICP.

CICP זו חברה שפועלת למען שיתוף פעולה חדשנות סין- ישראל, לומדת משיטות חדשנות ישראליות, תומכת במפעלים ישראלים להתפתח בסין ומקבלת את פני הישראלים ללמוד ולגור בסין.

האוניברסיטה שלנו הציעה לנו לבוא להיות חלק מהקהל ולראות את הטקס חתימה בחברה. בסין יש קטע כזה שחברות חותמות חוזה אחת עם השניה זה ממש טקס שלם. תחשבו על זה כמו על עולם הדייטינג

אתם נפגשים בפעם הראשונה מדברים באופן פורמלי במשרד. במידה והדייט הראשון הלך טוב, אז ממשיכים לדייט השני. בדייט השני יכול להיות כבר טקס תה, אפילו יושבים בספה של המשרד. דייט שלישי זה לגמרי רמה אחרת, זה כבר במסעדה, לא מדברים בכלל על עסקים, פשוט שותים מלא ומכירים אחד את השניה לעומק. ואם הכל מתקדם כמו שצריך, אז מכירים להורים.

איך מללמוד סינית נהפכת לסלב בסין?

אצל הסינים זה המנהיג שמגיע לחתום על הזוגיות הזאת, לתת לה אישור להתקדם.

אנחנו בתור ישראלים בכל מה שנוגע לעסקים, אנחנו רגילים לעשות את הכל באופן פורמלי, מדברים רק עסקים. אצל הסינים זה ממש להפך, הם רוצים קודם כל להכיר אותך, לבנות אמון ורק לאחר מכן אפשר לדבר על עסקים.

ההסתכלות היא לטווח הרחוק, לזוגיות ארוכת טווח. הגעתי עם חברים מהאוניברסיטה לטקס החתימה.

שמו שולחן במרכז הרחבה ושלוש כיסאות, בשביל ש-CICP תחתום על הסכם שיתוף פעולה עם שני מפעלים באמצעות יוזמת CIP.

כמובן שהכל מצולם ומתועד.

בזמן החתימות התנגנה מנגינה מיוחדת, ממש הכניסה אותנו לאווירה טקסית. ברגע שהסתיימו החתימות, מחאנו כפיים, והם ישר נעמדו ולחצו ידיים כאות סיום טקס החתימה.

למה זה חשוב לך להיות בדברים כאלו?

אם אני רוצה שיכירו אותי אני צריכה להתחיל לקפוץ לאנשים בתודעה. וזה המקום הכי טוב לעשות נטוורקינג, במילים אחרות מפגשים חברתיים. בשביל שבעתיד אוכל לייצר דברים עסקיים.

אני לא יודעת לאיפה פניי מועדות, במיוחד בכל מה שקשור לסין. אני רק יודעת שאני רוצה להיות חלק, ושסין זה העתיד שלי.

הלכתי לאזור האוכל, המקום האהוב עלי והתחלתי לאכול ולדבר עם אנשים. דברתי בעיקר באנגלית וקצת סינית. בתור סטודנטית שלומדת סינית, בכל אופציה אפשרית שאני יכולה לדחוף סינית אני אעשה זאת. ומה שטוב בזה, שהם גם ממש מתלהבים שמנסים לדבר איתם בסינית.

אחד הכללים שאני עושה לעצמי, זה שלפני שאני הולכת למפגשים כאלו אני תמיד שמה יעדים, של כמה וויצאטים אני רוצה להשיג, שזה במקביל לוואטסאפ שלנו. בגלל שזה היה המפגש הראשון שלי, שמתי לעצמי ליעד לפחות להשיג וויצאט אחד.

ניגשתי לדבר עם מישהי שנראתה לי חברותית ׳׳ אז מה את עושה כאן בארץ?׳׳ ׳׳ אני עובדת בתור כתבת לסין׳׳

הבנתי משיחה לשיחה, שהאנשים שנמצאים מסביבי הם אנשים סופר חשובים ולמזלי יצא לי שהוספתי לפחות שני אנשים לוויצ׳אט שלי.

אחרי שהאירוע הזה הסתיים, הגעתי לעוד אירוע, ועוד אירוע, כל אירוע היה לו את הקטע שלו.

ואז, הגיע היום ששלחו לנו באוניברסיטה ש CICP עושה תחרות.

מה מיוחד בתחרות הזאת?

מי שעולה לשלב הסופי טס לסין, להתחרות בגמר וגם בכללי זה אתגר שמי יודע לאיפה הוא יוביל אותי.

התלבטתי המון אם ללכת לתחרות הזאת או לא. ממש עמוס לי לשלב בין לימודים לעבודה ועכשיו גם להוסיף על עצמי עוד תחרות? שגם הנושא שעליו אני צריכה לעשות את המצגת, אין לי בכלל ידע קודם אני צריכה ללמוד הכל מאפס.

אני צריכה לחשוב על זה לרגע.

רגע שקד יש לך אפילו טיפת רצון לעשות את זה? אני תוהה לעצמי ׳׳כן׳׳

ביום האחרון של ההרשמה לתחרות נרשמתי. שלחתי את הטופס הרשמה ופרץ אדרנלין נכנס לתוכי רק רציתי להתחיל לעשות. התחלתי לאסוף מידע על תעשיית האנרגיה המתחדשת, קראתי באתרים ואפילו שמעתי פודקאסטים כדי להבין את הנושא כמו שצריך. מנגד, לגבי העיר צ׳אנגג׳ואו לא היה יותר מדי מידע באינטרנט. וגם המידע שהיה, סיכם את העיר בערך במשפט אחד.

למזלי אני לומדת עם חברים סיניים בכיתה,

אז נעזרתי בהם. הורדתי אפילו את הגוגל הסיני שנקרא baidu, כדי שאוכל למצוא מידע שאין אצלנו. עבדתי על המצגת מהיום שנרשמתי עד היום ההגשה לתחרות.

באותו זמן אחותי ילדה את האחיין שלי ממש לקראת יום התחרות, ליתר דיוק שמונה ימים לפני התחרות, והברית יצא באותו יום.

לא ידעתי אם אני יכולה להספיק את שני הדברים, אבל עבדתי כל כך קשה על המצגת ולא רציתי שכל העבודה שלי תלך לטמיון.

ביקשתי להציג ראשונה בתחרות, שבמידה ואצטרך לצאת לפני שהכל מסתיים לפחות את שלי עשיתי, לא משנה מה התוצאה בסוף תהיה.

היינו בחדר של המתחרים, עשיתי חזרות על המצגת, ממש התרגשתי. זה לא משהו שעשיתי בעבר, וכל הגוף שלי רעד. לפני שהמתחרים עלו להציג עלו אנשים לנאום ישבתי בציפיה לתורי, רציתי להנות מהרגע מהחוויה ולא משנה מה תהיה התוצאה אני גאה בעצמי.

׳׳המתחרה הראשונה שתעלה לבמה ותציג היא שקד עובדיה׳׳ עליתי לבמה עם חיוך ענק על הפנים, הקול שלי רעד מעט בהתחלה, עד שתפסתי את הביטחון והרגשתי נינוחה על הבמה. כל המידע שהיה עצור בתוכי פשוט נשטף החוצה ובשניה הכל נגמר.

אחד אחרי השני המתחרים הנוספים עלו, והיה ממש פרגון בינינו, אפילו הסרטנו איך כל אחד מציג כדי שיהיה לנו למזכרת לאחר מכן.

הגענו לשלב התוצאות, לחשוב שברגע הזה החיים שלי יכולים להשתנות מקצה לקצה. היה מקום לשלושה אנשים לעלות לגמר ומי שבמקום הרביעי ידע רק שבוע לאחר מכן, בגלל שהיו גם מתחרים באונליין. קראו בשם של המתחרה הראשונה שעולה לגמר, ברור ששמחתי בשבילה כי היא באמת הייתה טובה ומנגד זה אומר שנשארו עוד שני מקומות, הלחץ שלי גבר מרגע לרגע.

״הזוכה במצגת הכי יצירתית היא שקד עובדיה, את עולה לגמר וטסה לסין״ הכריזו. הייתי בהלם, עליתי לבמה לקבל את התעודה, לקח לי כמה שניות לעכל שאני אשכרה טסה לסין! בפעם הראשונה הרגשתי שאני בחלום שמתגשם.

איך זה היה לטוס לסין בפעם הראשונה?

פחות מחודש כבר מצאתי את עצמי בסין, לחשוב שאני רואה המון סדרות סיניות ועכשיו הכל מתחבר למציאות הרגיש לי, שאני נמצאת בדרמה משל עצמי.

מהרגע שנחתנו בסין היה איתנו צלם שתיעד את החוויה שלנו וזה הרגע שהבנתי שאני סלב בסין. נסענו למלון יוקרתי במיני אוטובוס שהביאו במיוחד בשבילנו, וכל אחד ואחת מהמשתתפים קיבל חדר משל עצמו, החדר היה עצום!

זכיתי לטוס עם אנשים מדהימים וביניהם גם עוד סטודנט שלומד איתי בתואר.

השוק הראשוני כשאתה מגיע לסין זה שהווטסאפ לא עובד לך, גם לא אינסטגרם או טיק טוק. הכרטיס האשראי שלך לא מתקבל, כי זה לא כרטיס סיני. ואם אתה רוצה להמיר כסף, אתה חייב ללכת לבנק ובהצלחה עם הניירת.

הרגשתי שאני בהרפתקאה, שאפילו בחלומות הכי ורודים שלי לא הייתי מדמיינת אותה. הלכנו לאכול כל יום שלוש ארוחות בחדרים פרטיים שהזמינו לנו מראש, וכל פעם מישהו בכיר אחר הצטרף לארוחה.

אז זו לא הייתה בעיה להשיג את המשימה שהצבתי לעצמי - להשיג וויאצטים חדשים כל יום מחדש.

בנוסף ליום התחרות עשו לנו סיורים שנוכל להכיר את העיר צ׳אנגג׳ואו. לחשוב שהדברים שחקרתי וראיתי מרחוק פתאום אני רואה אותם במציאות, זה ממש סגירת מעגל.

הכל התחיל מסדרה סינית, שהפך ללימוד מנהל עסקים של סין.

שהמשיך לתחרות ולעיר צ׳אנגג׳ואו שאיתה עוד לא סיימתי ,כי גם בסמסטר קיץ שטסנו לסין חזרתי לשמה. וימשיך אל עבר הרפתקאות חדשות, שאחת מהן כבר קרתה בסמסטר קיץ.בואו נגיד, שאני והכתבת של הטלוויזיה של העיר צ׳אנגג׳ואו נהיינו חברות ממש טובות.אז יש למה לחכות את אומרת?

לגמרי.