מאת: עמית פורטמן
שלום, אני עמית ואני רוצה לספר לכם על החוויה שלי כסטודנט שלומד סינית כאן בבייג׳ין. אתחיל בכך שללמוד סינית זה עניין לא פשוט. צריך מספר מרכיבים/תכונות כדי שזה יצליח. הראשון הוא מוטיבציה גבוהה מאוד ללימוד השפה. בלי רצון חזק ׳לנשום סינית׳ קשה להגיע למטרה. הרבה מאוד אנשים מתייאשים בדרך מרוב תסכול, כשנתקלים בקשיים, אך זה השלב שבו צריך לעבוד הכי קשה, וללא מוטיבציה גבוהה זה לא יצליח.
הגורם השני להצלחה הוא האומץ לצאת מאיזור הנוחות. כל הזדמנות לשיחה עם אדם סיני, גם אם מדובר במישהו שפגשתם ברחוב, הוא שלב חובה בלימוד השפה.
אני התחלתי ללמוד סינית לבד בבית בעזרת קורס מקוון במחשב. כבר אז היה בי רצון גדול לדעת לדבר את השפה באופן שוטף. בהמשך לקורס המקוון, מצאתי מורה סיני ולקחתי שיעורים איתו במשך חצי שנה. למדתי והשקעתי ימים שלמים בשיעורי בית, בקריאה, בלימוד אותיות ומילים מהבוקר עד הערב. התחלנו משיחות על המזג האוויר, כיצד להזמין אוכל במסעדה, ללכת להסתפר ועוד.
כעבור חצי שנה החלטתי שהגיע הזמן לעלות שלב וטסתי לסינגפור. שם גרתי עם משפחה סינית שלא מדברת אנגלית. החלטתי שהגיע הזמן לזרוק את עצמי למים העמוקים, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לגור ביחד עם משפחה ולהיות בן בית שם.
לאחר מספר חודשים טסתי לאוניברסיטה בארצות הברית שם השתתפתי בתוכנית לימודי סינית אינטנסיבית מאוד. חתמנו על חוזה שמי שמדבר כל שפה אחרת מאשר סינית מושהה מהתוכנית.
גם שם למדתי שעות רבות עם מורים מטיוואן מהבוקר עד הערב. זו הייתה אחת החוויות המלמדות ומעניינות ביותר בלימודי הסינית שלי והתקופה בה התקדמתי מאד בשפה. לאחר מכן החלטתי שוב לעלות שלב נוסף ונרשמתי ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים ולימוד סינית באוניברסיטה הסינית החדשה שנפתחה בארץ.
בשלב הזה סין כבר נפתחה לזרים (לאחר תקופת הקורונה והסגרים) והייתה לי אפשרות לעבור להמשיך ללמוד את התואר בסין בשנה שניה. כבחור ש׳חי ונושם׳ את השפה הסינית כבר שנתיים, ידעתי שזה המקום הבא אליו אני חייב להגיע. ארזתי מזוודות ועברתי לסין ואני חי בבייג׳ינג כבר מספר חודשים. אני משפר את השפה שלי יום יום, חווה חוויות שלא הייתי עובר בשום מקום אחר בעולם ומכיר מעבר לשפה, גם את התרבות והמנהגים הסיניים.
אחת החוויות המיוחדות ביותר בחיי, היא ללא ספק, לחיות כאן, בסין, כ״זר״. בסין כל מי שהוא לא סיני נחשב לזר, ״איש חוץ״ הם קוראים לזה, וכמובן, לפי המראה החיצוני, מיד ניכר שאתה לא אחד משלהם. בכל מקום שאליו אני מגיע, אנשים מסתכלים עלי, שואלים שאלות ולעיתים אף רוצים להצטלם איתי. אני מרגיש ממש איך זה להיות ׳סלב׳.
זו חוויה שאני נחשב ״פופולארי״ רק מעצם העובדה שאני לא סיני. אני לא מתלונן וזה אפילו נחמד. בתוך רגע אני הופך לנושא שיחה. ׳מאיפה אתה? כמה זמן אתה כבר בסין? בן כמה אתה? מה אתה עושה פה?׳
כיוון שרוב הסינים אינם דוברי אנגלית, זה מקנה לי כתלמיד סינית, אין ספור הזדמנויות להתאמן על השפה הסינית שלי, לתרגל ולהשתפר .
ברגע שאני מראה נכונות לדבר בסינית, זה מרגש את האנשים ומרגש אותם שאני דובר את שפתם והם משבחים אותי על כך ומחמיאים על רמת שפה מאוד גבוהה (אפילו אם אמרתי רק מילה אחת או שתיים) מבחינתי לכל מקום שאליו אני מגיע, אני מקבל שיעור סינית בחינם- אם זה בחנות כשאני קונה אוכל, כשאני רוכש כרטיס לרכבת או עם המלצר במסעדה.
בהתחלה, כשאני מגיע, אני מרגיש שהסינים נרתעים מכך שנכנס לקוח זר, הם חוששים שלא יצליחו לתקשר ושהוא לא יבין אותם, אבל ברגע שאני מראה נכונות לתקשר איתם, אני רואה לפתע חיוך ענק על פניהם והם פותחים בדיבור מהיר של מאה קמ״ש ובטוחים שאני מבין כל מילה.
חשוב לדעת שכאשר מגיעים לכאן כתלמידי סינית יש מספר קשיים שבהתחלה גורמים ללחץ ובהלה.
הקושי המרכזי זו הבנת השפה המקומית של הסינים. כשלומדים סינית מחוץ לסין הכל נראה פשוט יותר, המורה מדברת מאוד ברור, הספר מסביר הכל בצורה מאוד פשוטה ונראה שאתה מבין מעט את השפה. אך אז כשאתה מגיע לסין, עולה למשל, על מונית, מנסה להבין מה הנהג אומר ולא מצליח, זה מתסכל מאד.
בסין יש מקומות רבים עם דיאלקטים שונים ומבטאים שונים. ולרוב יהיה לזר מאוד קשה להבין מישהו שמדבר איתו בסינית עם מבטא כבד הנחשב לפחות סטנדרטי.
היופי, בעיני, זה ללמוד את הסינית האמיתית ביותר של המקומיים ואת הביטויים והמילים שהם משתמשים בהם, אפילו אם זה לא בהכרח מה שיש בספרי הלימוד. עבורי, זהו עוד שלב חשוב בלימוד השפה שיעזור לי להתקדם להגיע למטרה הסופית.
בנוסף ללימוד השפה, יש כמה דברים נוספים שלמדתי על החיים בסין ועל התרבות הסינית. לדוגמא- נימוסים. בסין נותנים כבוד גדול לאנשים זרים. הסינים תמיד יעשו מאמץ לעזור לזרים בכל דבר שהם צריכים. ראיתי וחוויתי מספר מצבים שהסינים עזרו לי או לחברים שלי להזמין מונית, לשלם על דברים, או אפילו להזמין דברים באינטרנט.
דבר נוסף אליו שמתי לב וחימם את ליבי לראות זה עניין האמינות. אנשים שוכחים לעיתים חפצים במונית בה נסעו. הנהגים, לא רק שאינם גונבים , אלא אף יסעו לחפש את הנוסע ולהחזיר את החפצים שנשכחו.
אני בעצמי הייתי שותף להחזרת ארנקים ותיקים לשלושה חברים שונים להחזיר את הארנקים ששכחו במונית. אני אומר לחבריי כאן, שאם יש משהו אחד שאני בטוח בו בסין, זה שאם שכחו חפצים במונית הם יחזרו אליהם בשלום.
סיפור מעניין שקרה לחבר שלי, שנתקע באמצע הרחוב בלילה כיוון שלא מצא את המלון שהוא חיפש. כמה בחורים סינים שלא מדברים אנגלית ניסו במשך שעה שלמה לעזור לו בעזרת גוגל תרגום ודאגו לו עד שהגיע למלון בבטחה. הם מבינים שהאפליקציות הסיניות מאוד מסובכות לשימוש, במיוחד לאנשים שלא דוברים את השפה, והם תמיד מראים נכונות לעזור וזה מרגש לראות. נתקלתי באנשים שהעדיפו לומר משהו שהם אינם בטוחים בו רק בכדי לא לאכזב אותך. הנימוסים והאדיבות בסין, שונים מאד ממה שאני מכיר בישראל. השירות ללקוחות שנכנסים כאן לחנויות, בנקים, או כל מקום בו נותנים שירות, הוא ברמה גבוהה מאד. מיד דואגים לקבל אותך בברכת שלום. בחלק מהמקומות העובדים אף יקומו ממקומותיהם על מנת לברך לשלום/להתראות ויאמרו שהם מקווים שתחזור שוב. תמיד הפנייה נעשית בצורה מאוד מכובדת ולמי שלא בא מהתרבות הזו, עלולה להיראות מצחיקה מעט. אך זו הדרך לתת שירות וכבוד לאנשים.
סין בעיני היא הוא מקום מדהים. כל יום אני מגלה את המדינה הזו מחדש. לומד על האנשים והתרבות ממקור ראשון וזה עוצמתי מאד. אני מדבר בסינית, אוכל במסעדות אותנטיות, מבלה עם חברים מקומיים ולומד עוד על התרבות המדהימה הזאת.
אם זה לא היה ברור עד כאן, אני ממליץ, ואפילו ׳דוחף׳ ומעודד את כל מי שלומד סינית ויש לו הזדמנות להגיע לסין לעשות זאת. זוהי חוויה חד פעמית, והזדמנות ללמוד על מקום חדש כל כך הרבה מעבר לרק שפה. אז יאללה, ניפגש כאן!