ב-2 באוגוסט יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, התעלמה מההתנגדות החריפה של סין וממאמצי התיווך, וביקרה באזור טייוואן השייך לסין. בכך היא פגעה בעקרון של סין האחת וכן פעלה בניגוד לשלוש ההצהרות המשותפות של ממשלות סין וארה"ב. בכך גם נפגע הבסיס הפוליטי של יחסי סין-ארה"ב, וכן נפגעה בצורה חמורה הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של סין. דבר זה גם ערער קשות את היציבות והשלום באזור טייוואן, וכן שלח מסר שגוי לכוחות הבדלנים המצדדים ב"עצמאות טייוואן". הצד הסיני מתנגד לכך בתוקף ומגנה זאת בחריפות, וכבר הביע את התנגדתו הנחרצת ואת רצונו לדון בנושא עם הצד האמריקאי.

יש רק סין אחת בעולם, וטייוואן היא חלק בלתי נפרד משטחה של סין. ממשלת הרפובליקה העממית של סין היא הממשלה הלגיטימית היחידה שמייצגת את סין כולה. החלטה 2758 של העצרת הכללית של האו"ם ב-1971 הבהירה זאת כבר. מאז הקמתה של הרפובליקה העממית של סין ב-1949, 181 מדינות ייסדו יחסים דיפלומטיים עם סין על בסיס העיקרון של סין האחת. העיקרון של סין האחת הוא הקונצנזוס הכללי של הקהילה הבינלאומית וגם העקרון הבסיסי של היחסים הבינלאומיים.

בשנת 1979 במסגרת כינון היחסים הדיפלומטיים בין סין לארה"ב, התחייבה ארה"ב כי: "ארה"ב של אמריקה מכירה בממשלת הרפובליקה העממית של סין כממשלה החוקית היחידה של סין. בתוך כך, העם האמריקני ישמור על יחסים תרבותיים, מסחריים וכן על קשרים לא רשמיים עם תושבי טייוואן." הקונגרס האמריקני, כחלק בלתי נפרד מממשלת ארה"ב, צריך לציית בקפדנות למדיניות של סין האחת, אל לו לעמוד בקשרים רשמיים מכל סוג שהוא עם אזור טייוואן השייך לסין. מאז ומתמיד התנגדה סין לביקור חברי קונגרס אמריקאים באזור טייוואן, ועל הממשלה הפדרלית של ארצות הברית מוטלת האחריות למנוע זאת. היו"ר פלוסי היא המנהיגה הנוכחית של הקונגרס האמריקני. ביקורה בטייוואן בכל צורה ומכל סיבה הוא פרובוקציה פוליטית חמורה הגורמת לחיזוק הקשרים הרשמיים בין ארה"ב לטייוואן. סין לעולם לא תקבל זאת, והעם הסיני לעולם לא יסכים לכך.

סוגיית טייוואן היא הנושא החשוב והרגיש ביותר ביחסי סין-ארה"ב. כיום המצב במיצרי טייוואן עומד אל מול סבב חדש של מתח ואתגרים קשים. הסיבה העקרונית לכך היא שרשויות טייוואן וארה"ב משנות כל הזמן את הסטטוס קוו. שלטונות טייוואן סמכו פעם אחר פעם על ארה"ב בדרישה לעצמאות, סירבו להכיר ב"קונצנזוס 1992", פעלו כדי למחוק את המאפיינים הסינים וקידמו מהלכים הדרגתיים לצורך עצמאות. הצד האמריקני מנסה להשתמש בטייוואן כדי להצר את צעדיה של סין, וכן מעוות ופוגע ללא הרף בעיקרון סין האחת. בנוסף, הוא פועל גם לחיזוק הקשרים הרשמיים בין הצדדים, ובכך למעשה מחזק את הפעילות הבדלנית הקוראת ל"עצמאות טייוואן". אלו מעשים מסוכנים מאוד של משחק באש, ומי שמשחק באש יפגע בעצמו.

עמדת הממשלה הסינית והעם הסיני בסוגיית טייוואן היא עקבית. שמירה נחרצת על הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית היא רצונם האיתן של יותר מ-1.4 מיליארד אזרחים סינים. בנוסף, מימוש האיחוד המוחלט של המולדת הוא השאיפה המשותפת והחובה הקדושה של בני ובנות סין. לא ניתן לפעול בניגוד לעמדתו של העם הסיני, לא ניתן לשנות את המהלך ההיסטורי. אל לאף מדינה, כוח או אדם להעריך בצורה מוטעת את הנחישות הנחרצת, הרצון האיתן והיכולת החזקה של ממשלת סין והעם הסיני להגן על הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית, ולהשיג איחוד לאומי והתחדשות לאומית. סין תנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להגן בנחישות על ריבונותה הלאומית ושלמותה הטריטוריאלית בתגובה לביקורה של יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב באזור טייוואן השייך לסין. על הצד האמריקני והכוחות הבדלנים הפועלים ל"עצמאות טייוואן" לשאת בכל ההשלכות הנובעות מכך.

כשתי מדינות חשובות, סין וארצות הברית יכולות להסתדר זו עם זו רק באמצעות כבוד הדדי, דו קיום בשלום, הימנעות מעימות ושיתוף פעולה ממנו יוצאים נשכרים כל הצדדים. סוגיית טייוואן היא עניינה הפנימי של סין בלבד, ולאף מדינה אחרת אין את הזכות לשמש כשופטת בנושא זה. סין מפצירת נחרצות בצד האמריקני להפסיק לשחק עם "הקלף של טייוואן" כדי להצר את צעדיה, וכן לחדול מלהתערב בעניין זה שהוא עניינה הפנימי של סין. בנוסף, על ארה"ב לחדול בכל צורה שהיא מלתמוך או מלגלות הבנה לכוחות הבדלנים הקוראים ל"עצמאות טייוואן". על ארה"ב גם להפסיק לפעול ולדבר בצורות שונות בסוגיה זאת, וכן לחדול מלעוות ומלהפר את העיקרון של סין האחת. על ארה"ב לשמור בקפדנות ובצורה פעילה על העיקרון של סין האחת, וכן לפעול בהתאם לשלוש ההצהרות המשותפות של ממשלות סין וארה"ב. בנוסף לכך, ארה"ב גם צריכה ליישם את הבטחותיהם של מנהיגי ארה"ב שזכו לשם "חמשת הלא" (Five Noes). אל לארה"ב להמשיך ולצעוד בדרך המסוכנת והשגויה בה היא פוסעת.