הפירות הסינים שטרם אכלתם

סין ידועה ברחבי העולם במטבח המפואר והמגוון שלה. במקביל, התברכה סין גם במגוון גדול מאוד של פירות, שקשה למצוא את מרביתם במדינות אחרות. על אף שבישראל כבר ניתן למצוא פיטאיה, ליצ'י, קרמבולה ותמרינדי, הרי שפירות נוספים טרם הגיעו לארץ. בשל כך, לרבים מהם טרם ניתן שם רשמי בשפה האנגלית או העברית.

הפירות הבאים שונים בטעמם ובצורתם, ואת חלקם ניתן לראות רק בעונות מסוימות. על כל פנים, נראה שהם יאתגרו את בלוטות הטעם הישראליות. 

מנגוסטין (Shanzhu, בסינית: 山竹, מילולית: במבוק הרים)

הפרי בעל קליפה בצבע סגול כהה ולראשו כתר עלים ירוקים. הפרי עצמו דומה בצורתו ובצבעו לשום, אך למרבה המזל טעמו מתוק אם כי קשה לתארו במילים. הוא גדל בעיקר באזור דרום-מזרח אסיה וכן באזורים טרופים בדרום אמריקה.

יָאנג-מֶיי (Yangmei, בסינית: 杨梅)

הפרי האדום והקטן מזכיר משהו בין תות לשזיף. הוא בעל טעם מתוק-חמצמץ, מרקם מחוספס במקצת ובמרכזו גלעין יחיד. לרוב ניתן למצוא אותו בעונת הקיץ, אז הוא נמכר בשווקים ובחנויות.

עין הדרקון (Longyan, בסינית: 龙眼, באנגלית: longan)

לעין הדרקון קליפה דקה וצהובה, בעוד הפרי עצמו בעל צבע לבן וטעם מתוק. הוא מזכיר בצורתו ובטעמו את הליצ'י, זאת מכיוון ששני הפירות שייכים לאותה משפחה. בתוך הפרי עצמו גלעין גדול למדי ופעמים רבות נמכר הפרי לאחר שיובש.

דוריאן (Liulian, בסינית: 榴莲)

קשה להישאר אדיש לפרי הזה, אתם תתעבו אותו עד עמקי נשמתכם או תתאהבו בו ממבט ראשון. הסיבה לכך היא ריחו העז, שחלק חושבים שהוא נפלא בעוד אחרים נשבעים שהוא פשוט מסריח כמו נבלת בואש (ונאסר להכניס אותו לרכבת התחתית בסינגפור). מבחוץ הוא מרשים ביותר ועטוף בקליפה הנראית כשיריון קשקשים אימתני.

שלפח (Denglongguo, בסינית: 灯笼果)

הפרי, שמשמעות שמו הוא "פרי הפנס הסיני" עטוף בעלים דקים המסתירים פרי הנראה כעגבנייה קטנה וצהובה. טעמו מתוק וחמצמץ במקצת. בעברית זכה הפרי לשם "שלפח", אך משה מדיני, המגדל את הפרי בישראל, בחר להעניק לו את השם המפתה "דובדבן האהבה".

לוּאוֹ-חאן-גוּאוֹ (luohanguo, בסינית: 罗汉果)

פרי זה גדל בדרום זה, בעיקר במחוז גואנגסי והוא בעל קליפה קשוחה וכהה. לרוב נעשה בו שימוש ברפואה הסינית והוא מוגש מיובש או כחלק מתה צמחים. באנגלית זכה לשמות שונים, בהם "פרי הבודהה", "פרי הנזיר" או "פרי אריכות החיים".