תרבות התה של מיעוטי סין

שתיית תה היא חלק חשוב ומרכזי בחיי היומיום ובתרבותם של הסינים. במקביל, גם המיעוטים במדינה, שאינם נמנים על קבוצת בני החאן, בעלי גרסאות שונות למשקה האהוב.

תה חמאה טיבטי

תה חמאה הוא משקה חשוב ביותר בחיי היומיום של הטיבטים הגרים ברמת צ'ינגחאי-טיבט. בשל הסביבה הגיאוגרפית הייחודית, הטיבטים נוהגים לאכול חמאה שנוצרת מחלב יאקים או כבשים. הטמפרטורה הנמוכה לא מתאימה לגידול הירקות, אך אין כל בעיה לשמור את עלי התה לאורך זמן. במקביל, הטיבטים גילו שאת המרכיבים המזינים בירקות ניתן למצוא גם בעלי התה, ובשל כך שתיית תה חמאה משחקת תפקיד חשוב.

להכנת תה החמאה משתמשים בעלי תה ירוק עליהם מערים מים רותחים, ולאחר מכן מוסיפים חמאה ומלח. את הנוזלים מעבירים לכלי במבוק, אליו מכניסים מוט עץ בעזרתו מערבבים את החומרים השונים. לאחר מכן מעבירים את התוצר המוגמר לסיר ומחממים.

^{הכנת התה}

מעניין לציין, כי שתיית התה היא מסורת בעלת כללים ברורים. הטיבטים נוהגים להוסיף תה בזמן השתייה, מכיוון שלא מקובל לשתות הכול בלגימה אחת. בנוסף, כאשר מגיע אורח לביקור, המארח צריך למלא את כוס התה של האורח. אם האורח איננו מעוניין להמשיך ולשתות, עליו להימנע מנגיעה בכוס. אם שתה האורח רק מחצית מהכוס ואיננו מעוניין להמשיך ולשתות, הרי לאחר שתמולא כוסו עליו לשתות הכול בלגימה אחת.

תה חלב מונגולי

המונגולים אוהבים לשתות תה ורואים בו תרופות פלא למחלות רבות. בעבר, התה היה שווה בערכו אף לכבש או פרה. בחיי היומיום שותים הרועים המונגוליים סוגים שונים של תה, אך תה החלב הוא החשוב ביותר.

מרכיבי המשקה כוללים מים, חלב, עלי תה ומלח. יש לציין, כי בחלק מהמקרים משתמשים בתה ירוק, בעוד אחרים מעדיפים דווקא תה שחור. חלק מהמתכונים אף כוללים חמאה או שומן. בנוסף, גם כמות המלח במשקה משתנה ממקום למקום. החלב המושם בתה יכול להגיע ממקורות שונים, בהם גמלים, סוסים, עזים, כבשים, יאק או פרות, עם זאת חלב פרות נחשב לנפוץ ביותר.

כשמבקרים בביתו של רועה מונגולי, רצוי לזכור מספר כללים. קודם כל, האורחים והאורחות לא יכולים לשבת באותו הצד. על הגברים לשבת בצד שמאל, בעוד הנשים תשבנה בצד ימין. במקביל, אורחים מכובדים או מבוגרים צריכים לשבת במושבים מרכזיים על פי הדרכת המארח. בנוסף, המארח ימלא את כוסות התה של האורחים בתה חלב, ויוסף לכל אחת מהן מעט דוחן מטוגן.

הענקת התה לאורחים תתבצע לפי סדר חשיבות האורחים, כאשר תחילה יוענק התה למכובדים ולמבוגרים. על מנת להביע נימוס, על האורחים לקבל את הכוס ביד ימין. אם אינכם רוצים לשתות עוד, יש לנגוע בעזרת הכוס בפי הקומקום או בכפית, וכך המארח יבין את רצונכם.

שלוש כוסות התה של מיעוט הבאי

מיעוט הבאי המונה כ-2 מיליון איש יושב במחוזות יונאן, גויג'ואו וחונאן בדרום מערב סין, ורובו המכריע (כ-80%) מתרכז באזור שסביב העיר דאלי.

אם תבקרו בביתה של משפחה מקבוצה זאת, תוזמנו לשבת ליד מקום הבישול, מדורה קטנה בה בוערת אש. המארח ישוחח אתכם ובמקביל יכין את התה. המארח יחממם כלי חרס מעל האש, בתוכו ישים את עלי תה ויערבב אותם עד שיקבלו גוון צהוב וידיפו ניחוח עדין. או אז יוסיף מעט מים רותחים, שישמיעו קול עז וכן יוציאו בועות שיפרצו מבעד לפיית הקומקום. בשל כך, נודע התה גם בשם "תה של קול רעם". אם לרוע המזל לא הופיעו בועות, יזכה התה לשם "תה אילם". סוג זה של תה לא ראוי להגיש לאורחים, יש לשפוך אותו ולהתחיל את כל התהליך מן ההתחלה.

כאשר המארח מגיש "תה של קול רעם", הוא ישפוך תחילה מספר טיפות לכוס האורח ויוסיף חצי כוס של מים רותחים כדי שהתה יקבל צבע הדומה לזה של אבן ענבר. מבין שלוש כוסות התה שיוגשו, הרי שהראשונה היא בעלת טעם חזק ומר. לאחר שיסיים האורח לשתות כוס זאת, יוסיף המארח לכוסו סוכר חום, גבינה מקומית, קינמון וכמובן עוד תה. הכוס השנייה של התה, אם כן, היא בעלת טעם מתוק. עם זאת, בכך לא תם הטקס. הכוס השלישית נעשית בדרך דומה לכוסות הראשונות, אך החומרים המושמים בה שונים. בפעם השלישית והאחרונה ישים המארח גם דבש, מעט אורז מטוגן, פלפל סצ'ואני ואגוזי מלך. בדומה לכוס הראשונה, גם בפעם זאת לא נהוג למלא את הכוס לחלוטין. טעמו של תה זה הוא שילוב של מתוק, חמוץ, מר וחריף.

תרבות התה של מיעוט הבאי מכילה פילוסופית חיים, הטוענת כי רק לאחר המרירות והקשיים מגיעים גם הזמנים המתוקים והמהנים, או במילים אחרות: יגעת ומצאת תאמין.