פמיניזם מוסלמי-סיני

בניגוד למדינות אחרות בעולם, בסין התפתחו גם קהילות מוסלמיות המגלות פתיחות לקבלתן של נשים כמורות לדת האסלאם ומנהיגות רוחניות.

מספרן של הנשים המשמשות כאימאם (Nu ahong, בסינית: 女阿訇) נמצא במגמת עלייה בנינגסיה, המחוז האוטונומי של מיעוט החוי. הן הצליחו לפעול חרף מגבלות חברתיות וזכו בהכרה רחבה בין המאמינות. הן מנחות את תפילת הנשים במסגדים, מלמדות אותן על הקוראן והתרבות האסלאמית. במקביל, הן גם מיישבות סכסוכים ומעודדות נשים לעמוד על זכויותיהן. נשים אלו, כך טוענים, משחקות תפקיד חשוב בעידוד שוויון מגדרי.

נשים בתפקיד אימאם כמו גם מסגדים לנשים בלבד הן תופעות ייחודיות לאסלאם בסין, ונראות רק לעיתים רחוקות במקומות אחרים בעולם. כיום יש בנינגסיה יותר מ-80 נשים המשמות בתפקיד אימאם שגם זכו להכרה רשמית מצד הרשויות. לצד תפקידן הדתי, נשים אלו גם מלמדות אחרות על תכנון משפחה בהתאם להנחיית הרשויות. בכיתות המסגד אף תלוי מידע על הנושא וקונדומים מוצעים לכל החפץ בהם. 

^{שיעור בקוראן המועבר על ידי אישה בתפקיד אימאם}

כבר בראשית המאה ה-17 נוסדו בסין בתי ספר דתיים לנשים מוסלמיות. אלו הפכו ברבות השנים, בשושלת צ'ינג, למסגדים לנשים בלבד שהונהגו גם על ידי נשים.

לאחר מהפכת התרבות (1966-1976) בה נאסרה כל פעילות דתית, שבו בשנות ה-80 של המאה שעברה גם הנשים בתפקיד האימאם. עם זאת, באותו הזמן תפקידן היה ללמד כיצד להתפלל והן הציעו שירותי דת בחתונות ובלוויות, אך לא העניקו שיעורים שעסקו בערבית, תרבות אסלאמית או קוראן.

מאז שנות ה-90 של המאה שעברה, ובמיוחד במהלך 10 השנים האחרונות, הורחבו תפקידיהן של נשים מוסלמיות בקהילה. כך זכו גם אותן מנהיגות רוחניות לשחק תפקיד חשוב יותר בחיים הדתיים. המסורת הייחודית של נשים בתפקיד זה צוברת כיום תאוצה, ויש הרואים בכך אינדיקציה לשיפור במעמדן של נשים בקהילות מוסלמיות בנינגסיה.

אחת מהן היא ג'ין מֶיי-חוּאה, מוסלמית הגרה בעיר ווּ-ג'ונג במחוז נינגסיה. מדי בוקר לאחר שהכינה ארוחת בוקר למשפחתה, היא פונה למסגד שם מחכות לה עשרות נשים המחכות ללמוד מפיה על האסלאם. במהלך השיעור בן השעתיים, היא מדריכה אותם בשירת פסוקי הקוראן ובפירושם. זאת היא שגרת חייה כבר 18 שנים. בשנת 1996, לצד 3 נשים ו-400 גברים, נבחנה לקבלת תואר אימאם. היא עדיין זוכרת כיצד פרצה בבכי לאחר שנודע לה שעברה בהצלחה את המבחן. מאז ועד היום היא הכשירה תלמידות רבות, חלקן גם הלכו בעקבותיה והפכו בעצמן לאימאם.

^{ג'ין (מצד שמאל) עם 3 מחברותיה, גם הן מנהיגות רוחניות} 

ג'ין, ילידת 1964, הרגישה בעבר כעס רב על מצבן של נשים. כבקהילות מסורתיות אחרות, רוב הנשים נישאות בגיל מוקדם, דבר שלא מאפשר להן להמשיך ללמוד או לעבוד. היא עצמה התחתנה בגיל 18 ולפני גיל 30 כבר היו לה 3 ילדים. עם זאת, היא הרגישה ריקנות בחייה ונשבעה לשנות את מצב הנשים המוסלמיות בקהילתה. "הרגשתי מדוכאת, כאישה הטילו עלי איסורים רבים, לא יכולתי לעבוד או לבקר במסגד, רציתי לדעת בדיוק מה אני יכולה או לא יכולה לעשות כאישה מוסלמית, ולא רק שאנשים אחרים יצוו עלי", היא מספרת בגילוי לב.

עם זאת, דרכה להפוך לאימאם לא הייתה קלה. הרבה אנשים, בהם גם בעלה, עודדו אותה להפסיק. נאמר לה גם שנשים לא אמורות לחשוף את עצמן בציבור. אך חרף הלחצים והצורך לשלב בין לימודיה לניהול הבית, היא המשיכה לדבוק במטרה. חשבתי לוותר, כשהתמודדתי עם יותר מדי לחץ רציתי להתחבא ולצעוק, אך הרצון שלי לסייע לנשים אחרות שחוות את אותה מצוקה גרם לי להמשיך בדרכי".

וואנג ג'ין-יו, אישה העובדת כאימאם במסגד בעיר וו-ג'ונג, מציינת כי כוחות שמרניים בתוך קהילת החוי סוברים כי מספרן הגדל של נשים אלו מערער את הסדר הטבעי של הדת.

לטענתה, כאשר נשים משרתות כאימאם במסגד של גברים, מעמדן נמוך מזה של הגברים המנהלים את המוסדות. בנוסף, עליהן לדווח שוב ושוב על תכנית הלימודים שלהן לגברים. כמו כן, הן יכולות לשאת דרשות רק בפני נשים, ואינן מורשות להנחות את תפילת הגברים.