המפלגה והדת: לא הולכות יחדיו

ווּ, עובד ממשלה בן 28ממחוז ג'ינאן, גדל במשפחה נוצרית דתית. כאשר הגיע לאוניברסיטה, הצטרף למפלגה והפך לחבר לתקופת ניסיון. "לא הייתי אדוק באמונתי באותם ימים, אבל הייתי צריך להיות חבר מפלגה מסיבות פרקטיות." עם הזמן, החלה אמונתו לשחק חלק מרכזי יותר בחייו ולפני מספר שבועות גם נטבל בטקס חגיגי.

על אף ההתעקשות הרשמית של המפלגה נגד הצטרפותם של בעלי אמונה דתית, הרי שמקרה זה מעיד על תופעה הקיימת במדינה. חלק מהאנשים הגיעו לחיק הדת לאחר שכבר הצטרפו למפלגה, בעוד אחרים בחרו להצטרף למפלגה חרף אמונתם הדתית. חשוב לציין, שרבים מאלו הבוחרים להצטרף למפלגה הקומוניסטית בימים אלו לא עושים זאת מטעים אידאולוגיים, אלא מסיבות פרקטיות. כך, הם מקווים, ימצאו עבודה בקלות רבה יותר והדבר גם יעזור להם לפיתוח הקריירה המקצועית וההתקדמות בחיים.

^{מתפללים בכנסייה נוצרית בבייג'ין}

על פי תקנון המפלגה הקומוניסטית הסינית, בעלי אמונה דתית אינם רשאים להצטרף לשורות המפלגה. אלו, נקבע, צריכים לצדד במטריאליזם הדיאלקטי של המרקסיזם ולהיות אתאיסטים למהדרין. יש לציין, כי סין חוששת שדת עלולה לשמש כלי בידי גורמים שונים לצורך ערעור הסדר הפוליטי והחברתי במדינה, כפי שקרה למשל במרד הטאיפּינג במאה ה-19.

עם זאת, המציאות בשטח מסובכת הרבה יותר. מחקר שנערך ב-2010 על ידי האקדמיה הסינית למדעי החברה ובדק למעלה מ-7,000 איש, מצא כי רק 15% היו אתאיסטים באמת ובתמים שדחו כל אמונה על-טבעית או דתית וכן לא השתתפו בטקסים דתיים באירועים מיוחדים. למעשה, מרבית הסינים נוקטים בעמדה מעשית בנושא. גם אם אינם מחזיקים בתפיסה דתית כלשהי, הרי שהם לא יראו כל פסול מלבקר במקדש באירועים מיוחדים, או להתפלל לאל זה או אחר לבקשת ברכה והצלחה.

על פי נתונים רשמיים, בסוף שנת 2012 היו בסין 85 מיליון חברים במפלגה הקומוניסטית. לא ברור כמה מהם מחזיקים באמונה דתית כלשהי, ונראה שהם גם ימנעו מלחשוף ברבים את אמונתם מחשש שיסולקו מהמפלגה.

^{טקס השבעת מצטרפים חדשים למפלגה}

כתגובה לתופעה הקיימת, פרסם בעבר ג'וּ ווי-צ'ון, סגן חזית העבודה המאוחדת, מאמר בנושא. ג'ו חבר בגוף השייך למפלגה, ומטרתו היא הסדרת היחסים בין גופים ויחידות לא מפלגתיים

המאמר קרא לחברים הדתיים במפלגה לזנוח את אמונתם ולדבוק במדע. במקביל, ציין הכותב כי רק מעטים התנגדו בגלוי לעמדותיו, אך ידוע לו כי רבים אינם שמחים עם הדבר. בין הסיבות שהזכיר, ניתן למנות את התבססותה של המפלגה ברחבי העולם על מטריאליזם דיאלקטי וחשש לנאמנות כפולה או אינטרסים מנוגדים. עם זאת, לטענתו הדבר לא פוגע בחופש הדת. "כאשר אדם בוחר להיות חבר מפלגה מרצונו החופשי, משמעות הדבר כי הוא או היא בוחרים להיות לא דתיים. על פי אותו עקרון, האדם יכול לפרוש מהמפלגה ולהיות דתי." ג'ו גם הזכיר, כי יש מהחברים במפלגה המשתמשים בדת לתועלת כלכלית והם נלהבים לבנות מקדשים ולהשתתף בטקסים דתיים חרף המדיניות הממשלתית.

ליוּ פֱּנג, חוקר מהאקדמיה הסינית למדעי החברה, אומר כי דת עוסקת בעולמו הרוחני של הפרט ואיננה קשורה לתפיסותיו הפוליטיות של האדם. לדידו, השאלה האם חבר המפלגה דתי או לא איננה רלוונטית למטרות העל של המפלגה, זאת כל עוד הוא נאמן למדיניות המפלגה ולהחלטותיה.

במקביל, בקבוצות דתיות שונות מתנהל דיון סוער אם המאמין יכול להצטרף לשורות המפלגה. בעוד שיש המגלים סבלנות לאלו המצטרפים בשל לחץ חברתי וסיבות מעשיות, אחרים טוענים כי מאמין אמיתי ידיר את רגליו מהמפלגה. יאנג סיאו-בין, כומר קתולי, קובע בנחרצות כי לא ראוי למאמין להצטרף לארגון פוליטי הדורש מחבריו להצהיר על אתאיזם, אך מדגיש כי הכנסייה לא תסגור את דלתותיה בפני אף אדם.