עקרות בית נואשות

חוסר סיפוקן המיני של נשות מהגרי העבודה בסין מעורר את דאגתם של חברי המפלגה הקומוניסטית במחוז ג'יאנגסי. נשים אלו נדרשות לדכא ולהדחיק את יצירן המיני לתקופות ארוכות, מאחר שבעליהן היגרו אל הערים הגדולות בחיפוש אחר עבודה.

"הימנעות ממושכת מקיום יחסי מין וחיבה מסכנת את בריאותן הנפשית והפיזי של נשות סין", אמרה סיונג טונג, חברת הוועדה הפוליטית המייעצת של ג'יאנגסי וסגנית ראש עיריית גִ'ינְג-גָאנְג-שאן. הדברים נאמרו במסגרת כינוסה השנתי של הוועדה המייעצת במחוז.

לאחר יישומה של מדיניות הרפורמות הכלכליות בשנות ה-80 של המאה שעברה, החלו כפריים רבים להגר לעיר בחיפוש אחר עבודה. נדידת האוכלוסין מהכפר אל העיר היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בפניהם ניצבת סין, והנושא נידון לעיתים קרובות מזוויות שונות בתקשורת. בדוח שפרסמה הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה במאי 2013 נכתב, כי בסוף שנת 2012 עמד מספרם של מהגרי העבודה על 262.61 מיליון איש.

מציאות החיים של מהגרי העבודה בסין מחייבת אותם להיפרד ממשפחתם לתקופות ארוכות מאוד. הסיבות העיקריות הן עלות המחיה בערים הגדולות, שלא מאפשרת להגר יחד עם בן הזוג, כמו גם מגבלות שונות שחלות על אנשים שלא מחזיקים בתעודת תושב מקומית ומקשות על ניהול אורח חיים נוח ובטוח.

במקביל לכך, נוצרו תופעות חברתיות שונות, הנודעת ביותר בהן היא הילדים שנותרו בכפרים, לאחר שהוריהם עברו אל העיר בחיפוש אחר פרנסה. עם זאת, גם נשים רבות נשארו מאחור, לאחר שבני זוגם היגרו אל הכרך הגדול.

לצד חוסר הסיפוק המיני, ציינה סיונג כי המרחק בין הצדדים מאיים פעמים רבות גם על הנישואים, כאשר גברים רבים נוטים לנהל רומנים זמניים בערים.

יש להזכיר כי בחודש מארס 2013 דן הקונגרס הלאומי של סין בתופעת "בן הזוג הארעי". העוסקים בסוגיה ציינו כי היא מובילה למספר בעיות חברתיות, ביניהן עליה באחוז המתגרשים ופגיעה בדור הבא. כדי לפצות על המרחק מבני או בנות זוגם, לוקחים להם מהגרי העבודה בעל או אישה "זמניים" – גם הם מהגרי עבודה במרבית המקרים – עד לזמן בו ישובו לביתם. כך למשל, בשנת 2012 נרשמו בסין כ-150 מיליון מהגרי עבודה. כמעט 85 מיליון מהם היו גברים ונשים נשואים, שהצהירו שהם פעילים מינית.

עם זאת, חשוב להדגיש כי יחסי מין הם נושא שלא מרבים לדבר עליו בפומבי. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר באזורים הכפריים של המדינה, שם הנשים הבודדות אמורות ככל הנראה לשמור את כאבן ותסכולן לעצמן. נתונים ממשלתיים מראים כי בסין יש יותר מ-47 מיליון נשים שנשארו מאחור, רובן בגילאי 30 עד 50. חלקן מתראות עם בעליהן רק פעם בשנה, לרוב בראש השנה הסיני.

מלבד בעיות בתחום הרגשי והמיני, אמרה סיונג כי נשים אלו נאבקות עם מטלות רבות ומעייפות, עליהן לדאוג לילדים ולקשישים, לעשות את כל מטלות הבית לבדן וכן לעסוק בעבודות חקלאיות שונות. בנוסף, ללא ההגנה של בעליהן, נשים אלו נופלות קורבן פעמים רבות לתקיפות אלימות ומיניות. עם זאת, מרבית הקורבנות בוחרות שלא לדבר על הנושא בשל חשש מנקמה או מרכילות.

סיונג הציעה כי הממשלה תשקיע משאבים על מנת לצמצם את הפערים ההולכים וגדלים בין העיר לכפר, ותיצור עוד מקומות עבודה באזורי הכפרים כדי לעודד את הגברים להישאר עם משפחותיהם.