CRI Online
 

חלום נעורים

GMT+08:00 || 2013-12-26 11:13:17        
 כתבה: פאן סיאו תרגום: עמית אלעזר, פאן סיאו 

לי סה-יואן בת ה-21 מלמדת כבר שנה וחצי בבית הספר היסודי בעיר גוי-יאנג, בירת מחוז גויג'ואו. לאחר סיום לימודיה בחוג לקריינות באוניברסיטה להכשרת מורים בסצ'ואן, היא ויתרה על ההזדמנות לעבוד בתחנת טלוויזיה מקומית והעדיפה להתנדב כמורה, ללא קבלת תשלום כספי.

"כל אחד אוהב מורה עם קול יפה ואנרגטי. לכן אני חושבת שמה שלמדתי באוניברסיטה דווקא מסייע לי כמורה. יש אנשים שיגידו שאני מבזבזת את כישרונותיי, אבל אני נהנית ממה שאני עושה עכשיו והילדים מאוד אוהבים אותי."

לי זוכרת היטב את הניסיון הראשון שלה כמורה. "השיעור הראשון שלי היה בפני תלמידי כיתה א'. כשהסתיים השיעור הם ניגבו את דמעותיהם וקינחו את אפם ואמרו לי - "אנחנו אוהבים אותך! זה נגע בי מאוד, כי מה שראיתי דרך עיניהם היה עד כמה הם זקוקים לי, לכן החלטתי להישאר כאן".

בית הספר היסודי פוּ-פֵנג מיועד לילדים של מהגרי עבודה במחוז, וכיום לומדים בו יותר מ-400 תלמידים. הוא נבנה במורד הגבעה בתוך אתר בנייה והתנאים בו קשים. התלמידים שלומדים בו הם ילדים של מהגרי עבודה שהיגרו לעיר יחד עם הוריהם. עם זאת, רמת החיים שלהם נמוכה מילדים עירוניים.

לדברי מנהל בית הספר, טאן דזונג-ווי, בשל אילוצים כספיים תמיד חסרים מורים בבית הספר. "כששמעתי שהיא באה ממשפחה מבוססת, חשבתי שההבדל בין תנאי החיים שלה לבית הספר גדול מדי – ולא העזתי לקבל אותה. חששתי שהיא הגיעה רק מתוך סקרנות והיא תעזוב אחרי כמה ימים, אך מעשיה הפריכו את ספקותיי".

להוריה של לי היה קשה להבין מדוע היא עובדת כל כך קשה מבלי לקבל על כך כל תשלום, בעוד שחבריה כינו אותה משוגעת. אך לי היא בחורה עקשנית, ואף אחד לא יכול היה להפריע לתכניותיה.

לי יזמה גם פרויקט באמצעות המיקרו-בלוג, וקראה לסייע כספית למשפחות עניות של מהגרי עבודה על ידי תרומה חודשית של מאה יואן. סכום זה, היא מספרת, יספיק עבור השכירות החודשית של משפחה אחת. "בהתחלה, כשסיפרתי לאבא שלי על הפרויקט הוא צחק עלי ולא האמין שהוא יצליח, אבל עד עכשיו יש כבר יותר מ-60 תורמים. יש גם כאלו ששולחים לי כסף כדי שאקנה מוצרים שונים לילדים, זה נותן לי הרגשה שהם סומכים עליי."

לי הצליחה לחמם את הלב של הילדים באהבתה, ולאט לאט גם הוריה הבינו אותה והחלו לתמוך בה. "בהתחלה ההורים שלי חשבו שאני לא רצינית ושאפסיק לאחר כמה ימים, אך הם ראו במהלך השנה את ההשקעה שלי והבינו שזהו החלום שלי. עודד אותי מאוד לראות שאמי הצטרפה לפרויקט ושהיא תומכת במה שאני עושה."

לי מספרת כי מיום שהפכה למורה בהתנדבות זכתה לשמחה רבה. "כרגע אני לא משלמת כסף תמורת אושר, והשמחה שלי לא נאמדת בכסף. השמחה שהילדים מעניקים לי היא טהורה. אבל בעתיד כשאעבוד במקום עבודה רגיל, אולי יתבסס האושר שלי על משכורות ובונוסים. אז כבר לא אוכל ליהנות משמחה פשוטה ואמיתית כמו עכשיו." היא מקווה שתצליח להשפיע על כל תלמיד שלימדה ותהפוך את ילדותו למאושרת יותר. "אין בכוחי לשנות את גורלם, אבל לפחות ייחרט בזיכרונם זיכרון טוב."

עוד בנושא
תגובות