האקדמיה והשחיתות

בסין פועלים כ-3,000 מוסדות להשכלה גבוהה, שבהם לומדים למעלה מ-20 מיליון סטודנטים. שליש מהאוניברסיטאות הן אוניברסיטאות פרטיות והשאר ציבוריות. תחרות גדולה ביותר ניכרת על מקום לימודים או הוראה באחת מאוניברסיטאות היוקרה במדינה, ששמן יצא למרחוק.

השנה, עם זאת, לקהילייה המדעית יש סיבה לדאגה. בחודשיים האחרונים עולם האקדמיה במדינה נמצא תחת עין בוחנת לאחר שורה של מקרי שחיתות וקריאות לרפורמה במערכת האקדמיה במדינה.

כך למשל, בסוף חודש נובמבר נעצר צאי רונג-שנג, מנהל אגף קבלת תלמידים והעסקה באוניברסיטת רנמין בבייג'ין, בחשד לקבלת שוחד בסכום של מאות מיליוני יואן. הוא חשוד שקיבל סכומים אלו כדי לקבל סטודנטים לאוניברסיטה, שנחשבת לאחת הטובות ביותר בסין. מקרה זה עורר מחדש את הדיון שהיה קיים עוד לפני כן, בדבר השחיתות במערכת ההשכלה הגבוהה בסין.

^{צאי רונג-שנג, קצהו של קרחון?}

כמו כן, בספטמבר השנה הודה ג'אנג שו-גואנג, לשעבר בכיר במשרד הרכבות שפורק, כי השתמש ב-23 מיליון יואן (3.77 מיליון דולר) כדי לשחד אנשי אקדמיה על מנת שאלו יכתבו עבורו חומרים שונים כדי להשתחל אל תוך האקדמיה הסינית למדעים וכן לאקדמיה הסינית להנדסה. מוסדות אלו הכחישו כי היו מודעות למעשיו, אך הדבר לא מנע את חשדות הציבור בנושא.

בעוד שבמערב המערכת האקדמית מורכבת בדרך כלל מקבוצות שונות העוסקות בתחום מסוים, בסין לא רק מדענים וחוקרים מעוניינים בסטטוס של "חוקר" ו"מרצה" באקדמיה. גם אנשים ללא כל ניסיון רלוונטי, כמו פקידי ממשל ואנשי עסקים.

"כל פקידי הממשל יצאו יום אחד לגמלאות, אך להיות חבר אקדמיה זה כבוד לכל החיים", אומר פרופסור גו חאי-בין, מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת רנמין. כבוד זה יכול גם להביא לרווחים ממשיים, כמו למשל זכויות יתר מיוחדות וכן נגישות למשאבים מדעיים.

יש ממשלות מקומיות ומוסדות אקדמיים, במיוחד באזורים הפחות מפותחים באזור מרכז ומערב המדינה, שלהוטים אף יותר שהחוקרים שלהם יבחרו כחברי אקדמיה. מוסדות אקדמיים רואים בהצעות אלו כהשקעה לכל דבר ועניין ומצפים לרשום רווחים בתמורה. זאת מכיוון שאנשי אוניברסיטה רבים עוסקים בפרויקטים מדעיים שונים, שיכולים להיתרגם למיליוני יואן.

במקביל, מכיוון שחלק מהסטודנטים מתקבלים בעקבות המלצות שונות וקריטריונים נעדרי שקיפות, דבר המשמש קרקע פורייה לשחיתות.

באמצע חודש נובמבר, דווח כי החלטות המליאה השלישית דנו גם בעריכת שינויים במערך הניהול והבחירה של חברי האקדמיה. מטרת המהלך היא להעלות את שיעור האנשים הצעירים בגילם בשורות האוניברסיטה, כמו גם לחייב מרצים לפרוש בגיל מסוים. על אף שטרם פורסם לוח זמנים, נראה שאחת הרפורמות הגדולות ביותר מבערך ההשכלה הגבוהה במדינה ממש מעבר לפינה.