רוחות של סליחה

בקיץ הזה נושבות רוחות של בקשת סליחה. יותר ויותר אנשים מבקשים להתנצל בפומבי על מעשיהם במהלך "מהפכת התרבות", אחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה הסינית המודרנית. במקביל, זאת היא גם הפעם הראשונה שהנושא נדון בפומבי בכלי התקשורת וזוכה לתהודה רחבה.

מהפכת התרבות היא אחת התקופות שלא מרבים לדבר עליהן במדינה והיא נחשבת לנושא רגיש במיוחד. בין השנים 1966 ל-1976 שרתה סין במערבולת של תוהו ובוהו פוליטי שהביא להרס חברתי ותרבותי. ה"משמרות האדומים", שהוקמו על ידי מאו דזה-דונג, יצאו מכלל שליטה וזרעו הרס וחורבן ברחבי המדינה. הם כילו את זעמם בפקידים, אינטלקטואלים, שכנים ואף קרובי משפחה. הם האשימו חפים מפשע בפשעים נגד העם והממשלה, תוך שהם מחרימים את רכושם, כולאים אחרים ואף מוציאים להורג את קורבנותיהם. במהלך תקופה זאת נרדפו רבים גם מבכירי המפלגה במדינה, בהם גם סי ג'ונג סון, אביו של נשיא סין הנוכחי. סי נכלא במהלך התקופה ושהה תקופות ארוכות במעצר.

^{"המשמרות האדומים" בכיכר טיינאנמן}

כמו פצע שטרם הגליד, לא מרבה התקשורת הסינית בכלל והממסדית בפרט לעסוק בנושא זה. גם בקרב הציבור הרחב נחשב נושא זה לרגיש במיוחד ולא נוטים לדון בהיבטיו הכואבים.

יש לציין, כי העמדה הסינית הרשמית כיום רואה במהפכת התרבות טעות קשה וחמורה, תוך שהיא שוללת אותה מכל וכול. עם זאת, האשמה נפלה רובה ככולה על כתפיה של "כנופיית הארבעה", שהואשמה בהובלת הפרעות והוקעה במשפט מתוקשר היטב בשנת 1976. מאז נדמה היה שהדיון נעלם כלא היה. עד היום אין בסין כמעט אף מוזיאון, אנדרטת זיכרון או סרט העוסקים באותה תקופה.

אף על פי כן, לאחרונה מדווחת התקשורת בסין על אנשים פרטיים המביעים חרטה על מעשים שעשו במהלך מהפכת התרבות. החשיבות ההיסטורית והחברתית של מהלך זה נובעת מכך שזאת היא הפעם הראשונה שהתקשורת במדינה מפרסמת ידיעות בנושא ועוסקת בו בגלוי מעל דפי העיתון והאינטרנט.

אחד הסיפורים הקשים ביותר הוא סיפור חייו של ג'אנג חונג-בין. בשנת 1970, כשהיה רק בן 16 הוא ואביו דיווחו לרשויות על אימו בטענה שזאת מתחה ביקורת על מאו. פקידי הצבא הגיעו לביתם, ולאחר גידופים מרים לקחו אותה עימם. מאוחר יותר היא הוצאה להורג ביריית אקדח. על אף שמקרים מסוג זה לא היו נדירים באותה תקופה, הרי שיחסי הקרבה המשפחתיים בין המעורבים יוצאי דופן. כיום ג'אנג בן 59, הוא שמר בזהירות רבה על סודו לאורך כל השנים, עד שלפני 4 שנים אזר אומץ לכתוב על כך בבלוג האישי שלו. לאחרונה הוא רואיין בנושא לכלי התקשורת ואמר כי לשווא ניסה לברוח מהנושא וכי הוא חייב להתמודד עם עברו. הוא החל לערוך חשבון נפש ואמר שלעולם לא יוכל לסלוח לעצמו.

^{ג'אנג חונג-בין}

ליו בו-צ'ין בן ה-61 משאנדונג פרסם גם הוא לפני מספר חודשים מודעה באחד העיתונים, בה ביקש להביע את התנצלותו על מעשים שביצע כחבר במשמרות האדומים. ליו, שהיה אז רק בן 14, לקח חלק בפעילות נגד מורים, שכנים וחברים לספסל הלימודים שהושפלו באירועים ציבוריים ורכושם הוחרם. במודעה שפרסם הוא ביקש מהם סליחה ומחילה מעומק ליבו.

במקביל, במרחק אלפי קילומטרים משם, שמע סונג ג'י-צ'או על פרסום המודעה. גם הוא רצה להתנצל על מעשיו, במיוחד על פשעיו כנגד המורה בבית הספר היסודי, גואו קאי. סונג כיום בן 64, אך הנושא מסרב להרפות ממנו. "בפעם הראשונה, לא הצלחתי להוציא מפי את המילים. בפעם השנייה, כתבתי מאמר לעיתון אך הוא לא התפרסם. עד היום עבר זמן רב, המורה שפגעתי בו כבר הלך לעולמו".

בעקבות התהודה הציבורית של ההתנצלויות הפומביות, פרסמו אנשים נוספים שלא הכירו אחד את השני מכתבי התנצלות. וון צ'ינג-פו מחונאן, לו ג'יה-שאן משאנדונג וליי יינג-לאנג מפוג'יין ביקשו מעל דפי העיתונים סליחה מהאנשים בהם פגעו במהלך אותה התקופה. לדבריהם, הם זוכים לבקשות רבות מצד כתבים לראיינם. עם זאת, נראה שאין תמימות דעים ביחסם לעניין זה. ליו בו צ'ין, למשל, סובר כי התנצלות היא דבר אישי ביותר, בעוד שוון צ'ינג-פו לא מעוניין להתפרסם בשל סיבה זאת. בניגוד אליהם, ג'אנג אומר כי חלק בל ייפרד מהחרטה שלו היא שיתוף פעולה עם העיתונאים, בהם הוא רואה שותפים למאמץ משותף שימנע מהזוועות שאירעו לחזור על עצמן.