מסחטת הדמעות הסינית

הגרסה הסינית הראשונה של "אמריקן איידול" זוכה לרייטינג גבוה, אך מנגד טוענים המבקרים כי היא רגשנית מדי והופכת למעשה לסחטן דמעות בלתי אמין. לסדרה נערכה לוקליזציה, והיא הותאמה כדי לקסום לטעם הרווח המתמקד בצורה מוגזמת בסיפוריהם קורעי הלב של המתמודדים המופסקים תדירות לצורך התייפחויות ויבבות, כמו גם בסיפורים על ביש מזל ומאבקים מעוררי השראה.

נראה, אם כך, שתכנית ראליטי נוספת נפלה שוב קורבן לדפוס החוזר ונשנה על עצמו במדינה, לפיו תכניות מסוג זה מוצפות בסנסציוניות, סנטימנטליות ודמעות הזולגות מכל עבר.

השם הסיני של הסדרה הושפעה מרעיון שהובא לאור הזרקורים על ידי נשיא סין, סי ג'ינפינג, שדיבר בנאומיו על "החלום הסיני". ככל הנראה בשל השראה זאת, זכתה התכנית בשם "הקול של החלום הסיני" (Zhongguo meng zhi sheng, בסינית: 中国梦之声音).

עם זאת, הגרסה הסינית שומרת את המבנה של 4 שופטים, קהל המצביע בזמן אמת ומבחנים קשוחים בשלבי האלימינציה הראשונים הכוללים שירה ללא ליווי של כלי נגינה.

הסיפור מאחורי המתמודדים נהפך להיות כה חשוב, עד שחלק מהביוגרפיות עוותו וזויפו, במה שמשתמשי האינטרנט כינו "שקרים" לאחר שהבחינו באי עקביות.

עם זאת, ואולי דווקא בשל כך, זוכה התכנית לפופולאריות רבה והיא משודרת מאז חודש אפריל בימי ראשון בשעה 22:00 בלילה. נכון להיום, היא מדורגת ראשונה במשבצת הזמן שלה ואילו ברמה הארצית היא שנייה רק לתכנית הכרויות של הטלוויזיה בלוויין של ג'יאנגסו, תכנית שגם הואשמה בדביקות יתר.

במקביל, נערכו גם שינויים לא מעטים. לצד החלקים הרגשיים הרבים, הוספה קריינות של סיפורו האישי של המתמודד, כמו גם התפרצות של שטף דמעות כאשר המתמודד נדרש לעזוב את הבמה. כמו כן, לעיתים מופיע לפתע אורח לא מוזמן המרגש את הקהל עד דמעות.

^{חפשו את הגרסה הסינית של צביקה פיק ומרגול, חבר השופטים}

לדברי הבימאי וואנג לאי-צ'ינג, "המטרה היא לעשות סדרה מחממת לב ומעוררת השראה על מאמציהם הבלתי פוסקים של אנשים ברדיפה אחר חלומותיהם, ולא רק תחרות שירה."

אחת הצופות האדוקות של הסדרה, סטודנטית משנחאי, אומרת כי הוספת סיפורים אישיים היא דבר מקובל. "הטעם של הקהל הסיני שונה מזה של הקהל המערבי, הסינים יותר מעוניינים לדעת מהו סיפורו האישי של האדם לפניהם מאשר התעלולים שבאמתחתו. עם זאת, שימוש מוגזם בסיפורים כדי למשוך רייטינג הוא רעיון גרוע".

^{אין כמו דמעות לשיפור הרייטינג} 

כמו במקרים קודמים, מישל לוּ בת ה-16 שהשתתפה בתחרות סיפרה לקהל כי היא באה ממשפחה ענייה וכי הוריה גרושים. כדי להוסיף חטא על פשע, היא גם טענה כי הבגדים שעל גופה הענוג נקנו מחנות יד שנייה במחיר של 50 יואן.

גולשי האינטרנט ערכו חיפוש מעמיק ברשת וגילו כי הסיפור איננו אמת. בתכנית האחרונה הופיעה לוּ כאשר דמעות בעיניה במחאה על הספקות שהועלו ביחס לסיפורה הן בידי הגולשים והן בידי השופטים עצמם. "מעולם לא שיקרתי", הבטיחה לעיני כל.