יזמות נשית בעיר הגדולה

בין הוֹאוּ-הָאי וסמטת נָאן-לוּאוֹ-גוּ, באחד המקומות בו האווירה של בייג'ין הישנה עודנה מורגשת ושמש אביבית מבצבצת בין העננים החגים דרך קבע מעל העיר - שוכן לו בית הקפה "דובדבן" (Yingtao kafeiguan, בסינית: 樱桃咖啡馆).

מנהלת בית הקפה, המכונה בפי באי המקום "מיי-גוי" (ורד בסינית), היא ילידת שנות ה-80 ממחוז הונאן שבדרום סין. לפני כשנה בחרה להגיע בגפה אל בייג'ין, עיר שעד אז הייתה לה זרה ובלתי מוכרת. היא לבושה באופנתיות ובוחרת לשבת בשולחן האהוב עליה במקום, בעודה לוגמת קפה "אמריקנו".

לדבריה, היא אוהבת שבבית הקפה ניתן לפגוש אורחים מסוגים שונים, תלמידים, עובדי הצווארון הלבן, מטיילים זרים ואמנים. היא שמחה שהצליחה להגשים את חלומה ולפתוח בית קפה כפי שרצתה. "חברים נתנו לי את השם "ורד", יכול להיות מכיוון שאני נראית קרה ורצינית, יפה אך עוקצנית", היא מספרת.

מיי-גוי סוברת כי כאשר נשים עושות דברים עליהן להתמיד בכך. העולם צריך גם את הכוח הנשי, ועל האישה לשלב מראה חיצוני נאה ולב טוב. לדעתה, בשוק העבודה בסין לא קיימת אפליה על רקע מיני. "נשים רבות אינן מצליחות מכיוון שהן חושבות שכוחם של הגברים גדול יותר משלהן. למעשה לנשים יתרונות רבים אף יותר, אך אל להן להשתמש בחסרונותיהן על מנת לזכות ביתרון."

"על מנת להגשים את החלום, יש צורך להקריב לא מעט ודרושה לכך הכנה נפשית מתאימה. למעשה, החיים שלנו היום טובים מאוד, הכול נוח ומהיר." עם זאת, היא רצתה להשתמש בדרכה שלה על מנת לגרום לזמן לעבור קצת יותר לאט. "יכול להיות שזהו סוג של התחמקות, אבל אני רואה את האנשים מסביבי עייפים וטרודים מבוקר ועד ערב, אך אני רציתי לחיות אחרת".

לגבי העתיד, מיי-גוי מספרת שהלחץ הכבד ביותר עליה מגיע מהוריה, המפצירים בה השכם וערב למצוא חבר ולהתחתן. היא מחייכת ואומרת שהיא אוהבת את המילה הסינית המתארת נשים רווקות ועצמאיות. לדבריה, היא רואה בעקרת הבית הסינית דמות דגולה, אשר מעניקה את כל חייה למשפחתה, ללא טיפת אנוכיות. "אי אפשר להגיד שאין להן חלומות, בשבילן לראות שילדיהם יזכו לעתיד מצליח והקריירה של בעליהן מצליחה זה גם סוג של הצלחה ואושר".

לגבי עתידו של בית הקפה, היא עצמה איננה בטוחה. היא אומרת שהיא לא אדם עם תכניות. בינתיים, היא נהנית לשבת לבדה בשקט ובשלווה וליהנות מקריאת ספר או מצפייה בסרט. בזמן זה היא מרגישה שוב שהיא לא רוצה לחלוק רגעים אלו עם אף אדם אחר.