תלמדו מאנג לי

אנג לי זכה באוסקר בשנית – מה יכולים הבמאים הסינים ללמוד מכך?

הזכייה המרעישה בפרסי האוסקר השנה הייתה של הבמאי הטייוואני ממוצא סיני אנג לי (בסינית שמו הוא Li An, או 李安), על סרטו "חיי פיי". הזכייה הזו, השנייה של אנג לי אחרי שכבר זכה באוסקר על "הר ברוקבק", מכניסה את אנג לי להיכל התהילה של הבמאים הסינים. כשעלה לקבל את הפרס הוא הודה למחבר הספר המקורי יאן מרטל, וכן למפיק ולאישתו, ולבסוף בחר לסיים את דבריו בסינית ואמר "סייה סייה" (谢谢, תודה בסינית).

זכייתו של אנג לי הייתה גם צפויה וגם לא צפויה בעת ובעונה אחת. צפויה, משום שלסרט יצא שם טוב, וגם כי הוא באמת טוב. ובלתי צפויה, משום שבאופן מסורתי אנחנו תופסים את האוסקר כנחלתם של קולנוענים מערביים, וכמוסד שלא מחזיק בחיבה יתרה כלפי התרבות האסייתית, פרט אולי לכמה נושאים חריגים. אולם זכייתו השנייה של אנג לי נושאת בחובה מסר לבמאים הסינים: הן הצנזורה המוטלת על סרטים סיניים והן הדעות הקדומות של ארצות המערב ביחס לתרבות הסרטים בסין – שתי אלה אינן סיבות מוצדקות לאי זכייה באוסקר. אמנם לאנג לי יש סביבת יצירה חופשית, אך העושר והעומק של עבודותיו מוכיחות לנו שצריך לעשות סרטים מכל הלב, סרטים כנים שמכבדים את הצופים.

^{אנג לי וסוראג' שארמה, גיבור "חיי פיי"}

למה אפילו עבודותיהם של טובי הבמאים הסינים לא זוכים להכרה בינלאומית? כמובן שניתן להגיד שחבר השופטים של האקדמיה לסרטים מערביים מחזיק בדעות קדומות ומתנשאות כלפי התרבות האסייתית. זה נכון במידת מה, אבל בו בזמן לא ניתן להכחיש שמלבד כמה קומדיות על הווי יומיומי ועוד כמה סרטי פנטזיה שמתרחשים בעת העתיקה, כמעט שאי אפשר למצוא סרטים שעוסקים באופי האדם על שלל גווניו. גם סרטים העוסקים בנושאים אלו טבועים עמוק בתוך סגנונו האישי של הבמאי, ולקהל זר קשה להבינם.

ייתכן שהפופולריות הרבה של הסרטים שמביים אנג לי קשורה לקסם האישי שלו ולשלווה המאפיינת אותו. הוא תמיד הצטייר בעיני התקשורת והקהל כג'נטלמן צנוע וחרוץ אשר חיוך נסוך על פניו. גישתו לחיים דומה לעידון שמאפיין את סרטיו, אך מנוגדת לזו של הבמאים בתוך סין. אלה, לאחר שזכו לתהילה וקנו לעצמם שם מכלים את מרבית זמנם באירועים חברתיים שונים. בשל כך, אין להם זמן להתעמק בשיוף תסריטים, והם עסוקים בלהרהר כיצד לגייס השקעות להפקות ענק. בעיני רוב הבמאים הסינים, הפקות ענק הן ערובה לשבירת הקופות ופיצוי לתכנים דלילים.

^{אנג לי ואישתו ג'יין לין}

אנג לי אמר בעבר שעשיית סרטים דומה לבישול אוכל. הוא עצמו היה עקר בית במשך שנים רבות, וייתכן שזה בדיוק מה שחסר לבמאים סינים רבים הפועלים כיום - שלווה כמו זו שמילאה את אנג לי בזמן שהיה עקר בית. מכירת כרטיסים ומוניטין חשובים מאוד, והם הנחות העבודה של כל במאי סיני. יחד עם זאת, אנחנו חייבים להפיק כמה סרטים שיזכו לפופולריות בינלאומית. אנג לי כבר סלל עבור סין כברת דרך טובה, וכעת נותר רק לחכות ולראות מה יעלה בידם של הבמאים המקומיים לעשות.