סרטי האימה הסיניים

תעשיית הסרטים הסינית צומחת במהירות מסחררת. בשנת 2010, לדוגמה, עמדו הרווחים ממכירת כרטיסי קולנוע על למעלה מ-1.5 מיליארד דולרים. עם זאת, במקביל לשגשוגה של תעשיית סרטי האימה ברחבי העולם, הרי שלא כך הם פני המצב בסין.

על אף שהקהל הסיני רעב לסרטי אימה פסיכולוגית או מוחשית, תעשיית סרטי האימה במדינה משוועת למעט דם וחיים. על מנת לענות על צורך זה, חנויות הדי.וי.די מלאות בסרטים מוזרים ומפחידים מאסיה ומארה"ב שהורדו מרשת האינטרנט.

במהלך השנים מספר במאים מסין גופא שלחו ידם בהכנת סרט אימה, אך עם תקציב נמוך וצנזורה חריפה, אפשר להגיד שהכנת סרט מסוג זה היא פשוט סיוט שאיננו משתלם כלכלית.

הרשות הלאומית לרדיו, סרטים וטלוויזיה מחזיקה במדיניות מפורטת ובקווים מנחים העוסקים במה מותר ואסור לשדר בטלוויזיה ובבתי הקולנוע בכל הנוגע לעל-טבעי ולאלימות. על מנת לזכות באישור הצנזורה, הסרטים והסצנות השונות בהם נבדקות. עם זאת, בחנויות השונות ניתן לרכוש סרטים שונים וכן להורידם דרך רשת האינטרנט.

לדוגמה, רוחות "אמיתיות" לא מורשות להופיע בסרטים או בתכניות טלוויזיה מכיוון שהן מייצגות אמונות טפלות. עם זאת, רוחות רפאים שהן בבירור דמיוניות, כגון אלו המופיעות בחלום - מותרות. עם זאת, הרוחות המוצגות אינן יכולות להיות בעלות תיאור גרפי יתר על המידה.

סרט האימה סיני האחרון, שיצא לאקרנים ב-2012, הוא Guiai )Haunting Love, בסינית: 诡爱) בבימוי ליאנג טינג. הוא מגולל לא רק סיפור אימה, אלא גם סיפור אהבה ותעלומת רצח.

לאמיתו של דבר, ישנם רק מספר סרטי אימה בלתי נשכחים שהופקו בסין. תאגיד שנחאי לקולנוע צילם בשנת 2003 את הסרט "רוחות של חצות" (Wuye jinghun, בסינית: 午夜惊魂, באנגלית נודע הסרט בשם- Midnight Ghosts). הסרט עסק בשתי נערות צעירות המתמודדות עם שורה של אירועים מזרי אימה בבית ישן. לדברי במאי הסרט, לי סיה-פו, הפקת הסרט שזכה לתקציב נמוך הייתה חוויה מאתגרת ומהנה. "אני לא חושב שמדובר בסרט מבריק או מזהיר, אבל ניסיתי".

 
^{כרזת הסרט "רוחות של חצות" (משמאל) ו - Haunting Love}

"מכיוון שיש מערכת צנזורה, מגוון הנושאים שניתנים לבחירה מוגבל. בסרטי אימה, רק אנשים יכולים להרוג אחרים או לגרום לאסונות. על אנשים להעמיד פנים שהם רוחות", מספר לי יון-ליאנג, תסריטאי ומפיק בפועל של הסרט.

עם זאת, יש גם יוצאים מן הכלל. דמויות של רוחות רפאים המוזכרות בקלאסיקות סיניות ידועות – מותרות. כך למשל הרומן "סיפורים משונים מחדרון הפטפוטים" (Liaozhai Zhiyi, בסינית: 聊斋志异) זכה לגרסאות שונות שהוצגו בסרטים רבים ובסדרות טלוויזיה. הסרט "עור צבוע" (Huapi, בסינית: 画皮) שיצא לאקרנים בשנת 2008 מביא את אחד מהסיפורים המוזכרים ברומן זה, בו מפלצת כעורה עוטה על עצמה תחפושת של בחורה יפהפה ומפילה בחיקה עלם חמודות. הסרט המצליח זכה לגרסת המשך ב-2012 שזכתה להצלחה מסחררת.

^{כרזת הסרט "עור צבוע"}

הגבלה נוספת על סרטי האימה עוסקת בכמות ובמידה של דם ואלימות. כמו כן, מוטלות הגבלות על סצנות אימה. אם יש יותר מדי אלימות או דם, הן עלולה להיחתך.

סרטי אימה אמריקניים ויפניים פופולאריים מאוד בסין, אך לא ניתן להקרין אותם בבתי הקולנוע ללא עריכה.

לדברי התסריטאי לי, כיום מופקים מעט מאוד סרטי אימה איכותיים ומרביתם נכתבים בצורה חובבנית ללא כל היגיון, רק מתוך ניסיון להפחיד. סרטים עם תקציב נמוך הם למעשה תחפושות ואיפור שנראים לא מציאותיים. בנוסף, מעט מאוד מושקע בקדם הפקה. בשל כך, תסריטאים מפורסמים ממעטים לשלוח ידם בסרטי אימה מכיוון שמרביתם חסרי טעם, וגם לא יצמחו מכך רווחים נאים.