קשה להגיד "אני אוהב אותך"

מאת: CRI  תרגום: סו' ג'יה, רן בולדור

לא רבים הם הסינים המסוגלים להפיק מפיהם בקלות את הביטוי - אני אוהב אותך (Wo ai ni, בסינית 我爱你). חלק אף יגיבו בפחד או בחשדנות כשהמילים האלה מכוונות אליהם – אולי משום שהתרבות הסינית מעדיפה מעשים על פני מילים.

ביום האב שעבר, ג'או מֶנג-מֶנג הביאה לאביה במתנה אלבום של תמונות שצולמו בערך באותו התאריך בשלושים שנה האחרונות. מנג-מנג העלתה את האלבום לחשבון המיקרו-בלוג שלה, שם הוא זכה למאות אלפי צפיות. סרט וידאו קצר שמספר על מנג-מנג ואביה הועלה לאחר מכן לרשת, ונצפה מעל שני מיליון פעמים.

"אני שמחה שאוסף התמונות מזכיר לאנשים שהזמן אוזל מבין האצבעות, ושזה חשוב להוקיר את הזמן עם המשפחה", מעפעפת ג'או. "לפעמים אנשים עסוקים מדי, ומתייחסים לאהבה והדאגה של הוריהם כדבר מובן מאליו".

מלבד לאלבום, ג'או מקפידה לשמור על בריאות הוריה, לקנות להם כל מה שהם צריכים ולבצע עבורם מטלות שונות. "ככה אני מביעה את הערכתי ואהבתי כלפיהם", אומרת ג'או בת ה-31, המשמשמת כעורכת אונליין, "אולם מעולם לא אמרתי להם את זה בפנים. אני חושבת שקצת מוזר להגיד את זה".

רוב הסינים מאמינים שבכל הנוגע לאהבה, מעשים חשובים יותר מדיבורים. במסורת הקונפוציאנית, הורים מקדישים עצמם להעניק לילדיהם חיים טובים, חינוך איכותי ואף את ביתם כמתנת חתונה. הילדים, מצידם, צריכים לכבד את הוריהן ולמלא אחר בקשותיהם. "הם נוטים להביע את אהבתם במעשים, ועל פי רוב לא מדברים על רגשותיהם ואהבתם. למעשה, זה נתפס בתרבות כמידה טובה", מלמד וֶוי ג'וּן ג'ין יוֹנג, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת סינגפור.

^{הנה סינית אחת שלא מתביישת להשוויץ באהבתה}

סינים החיים מחוץ לסין עדיין מושפעים מהנורמות הרווחות במכורתם. זה תקף אפילו לגבי סינים הגרים בארצות הברית, שבה בני משפחה אומרים זה לזה "אני אוהב אותך" כלאחר יד.

פיונה לי, תושבת קליפורניה בת 32 שהוריה הגיעו מגואנגדונג, אומרת שהוריה משתמשים באנגלית כשהם אומרים "אני אוהב אותך", למרות ששפת האם שלהם היא קנטונזית. "לפי התיאוריה שלי", הוגה פיונה, "על אף שבתרבות הסינית אנשים לא נוהגים להגיד את זה, התרבות האמריקנית היא יותר מתירנית ופתוחה, ולכן אנגלית היא השפה שבה אנשים ישתמשו כדי להביע רגשות עמוקים".

מהפכת התרבות (1976-66) כנראה תרמה אף היא לשמירה על הסטטוס קוו בנוגע להצהרות אהבה. "המהפכה הטמיעה את השיתופיות וההיררכיה המצויות בתרבות הסינית המסורתית עד לרמת אינטרסים אישיים, מאוויים רגשים ודחפים שיש להכניע למען צורכי הכלל, כאשר הכלל יכול להיות יחידת עבודה, כפר, החברה כולה, וכן המפלגה או המדינה", אומרת ג'י יינג-צ'ון, חוקרת במכון לחקר אסיה

באוניברסיטת סינגפור. "בצל הפיתוח הכלכלי והגלובליזציה יש אמנם סינים שמרגישים יותר ויותר בנוח לדבר על רגשותיהם הרכים, אולם יש תרבויות ומשפחות שמשתמשות בשפה הייחודית להם כדי להביע אהבה. מאות מיליוני סינים משתמשים בשפה ייחודית כזו מדי יום".