הולך ומתנוון הדור

ב-11 בדצמבר, סטודנט משנחאי קרס מבלי סיבה ומת בחטף במהלך משחק כדורסל בקמפוס של האוניברסיטה שבה למד. ב-27 בנובמבר סטודנט אחר מאוניברסיטת דונג הואה בסונג ג'יאנג התמוטט אחרי ריצת אלף מטרים, ולאחר שלא הגיב לטיפול הרפואי שקיבל במקום נכנס לתרדמת. ב-18 בנובמבר, סטודנט בן 21 קרס לפתע בזמן שרץ לקראת קו הסיום בריצת מרתון בגואנג ג'ואו. הוא מת למחרת. באותו המירוץ, עובד תאגיד בן 25 התמוטט אף הוא בספרינט לקראת קו הסיום, ומת שמונה ימים לאחר מכן. כעת משפחות הקורבנות תובעות פיצויי ענק מנותן החסות למירוץ.

יש שיגידו שריצת מרתון מאז ומעולם הייתה עניין מסוכן, ואפילו אותו שליח יווני שרץ כל הדרך ממרתון לאתונה בשנת 490 לפנה"ס כדי להביא לעיר בשורות של נצחון – מת אחרי הריצה המאומצת. אולם הוא כנראה מת ממכת שמש. המיתות האחרונות על רקע של פעילות ספורטיבית מעידות על התדרדרותו הבריאותית של הדור הצעיר בסין.

דו"ח של מנהל הספורט הארצי ומשרד החינוך מספטמבר 2011 מציין שבריאותם של תלמידי מכללה סינים התדרדרה בהדרגה במהלך 25 השנים האחרונות, ובייחוד התפקוד הקרדיו-וסקולרי שלהם. הדוח מציין שכתוצאה ממקרי המוות האחרונים, מכללות ואוניברסיטאות החלו לנסות ולהתמודד עם הבעיה – על ידי עידוד התלמידים להימנע מלקחת חלק באירועים העלולים להיות מסוכנים עבורם. למשל, למעלה משלושים מוסדות אקדמיים בעיר סיאן במזרח סין החליטו שלא לקיים ריצות ארוכות בפעילויות הספורט שלהם, על מנת להגן על הסטודנטים מפני נזקים ופציעות, וחשוב מכך, על מנת להגן על המוסדות עצמם מפני תביעות במקרים של פציעות.

^{"הילד שלך אפילו לא מצליח לגעת בבהונות מרוב שהוא מנוון!"}

מורה לחינוך גופני בתיכון בשנחאי סיפר שכיום קשה כבר להעביר שיעורי התעמלות. "בעבר, הורים לא היו מתייחסים בחומרה לשריר מתוח או פציעה קלה. אבל עכשיו יש הורים שעשויים לעשות מזה עניין גדול, ואפילו לאיים לגשת לבית המשפט על שריטות. בסופו של דבר, האשמה מגולגלת אל עבר מורי ההתעמלות".

כתוצאה מכך, בתי ספר החלו לבטל פעילות גופנית מאומצת מכל סוג שהיא בשיעורים. בבתי ספר יסודיים הסטנדרטים אפילו יותר קיצוניים. תלמיד כיתה ג' אחד מרובע פודונג בשנחאי סיפר שמלבד יומיים כל שבוע, התלמידים לא רשאים לקום מכסאותיהם אפילו במהלך הפסקת הצהריים, אלא רק אחרי שסיימו את מטלותיהם. מטלות אלה משאירות את התלמידים עסוקים גם בהפסקות, וכך מצמצמות את ההתרוצצות שלהם בחוץ.

באופן טיפוסי, ילד סיני נמצא בבית או בכיתה, או בדרכו הביתה או לכיתה. בשילוב עם עידן המחשבים והאינטרנט, זה גורם לילדים לאבד עניין בפעילויות מחוץ לבית. בסין הכפרית, ילדים היו מנעימים את זמנם בהשתוללות בגבעות ובשדות. אולם זה שייך למאה הקודמת. כיום ילדים עירוניים גדלים על טהרת הלפטופ, הפלאפון והאייפד, ולא על צעצועים מן המניין, והמציאות של ימינו היא מציאות של שורות על גבי שורות של בתי קפה אינטרנט ליד בתי הספר.

באוניברסיטאות ובמכללות מתרחשת תופעה דומה. הדוח מציין ש"לעיתים קרובות ניתן למצוא קמפוסים ומעונות נטושים למראה, כאשר הסטודנטים בקושי מחליפים מילה זה עם זה, ובמקום זאת הם ישובים מול המחשב ועסוקים בתקשורת באמצעות QQ, Weibo ורן-רן (אתרים ואפליקציות סיניים למדיה חברתית). "העיניים של הבן שלי נהגו להתמלא באור למשמע ההצעה לצאת לטייל על רקע השקיעה", אומרת אם סינית אחת, "אולם כיום שום אתר עלי אדמות לא יעניין אותו. לפני ימים מספר הוא בכה מרות מכיוון שהורדה של משחק מחשב מהרשת גזלה לו כמעט את כל זמן המחשב היומי שלו".

^{הוכחה שאפשר לשלב בין מחשב להתעמלות}

פרופסור טאו הונג-קאי מהאוניברסיטה להכשרת מורים בווהאן זועק כבר שנים להוציא את בתי הקפה האינטרנטיים מחוץ לחוק בשל הנזק שמחשבים גורמים לבריאותם הפיזית, הרגשית והמנטלית של ילדים. הוא נותן כראיה את מצב הטראנס שבו שרויים ילדים מול משחק מחשב חדש. בהתחשב בשוק הסיני הענק למשחקי מחשב, אל ייפלא שיוצרים של משחקי אינטרנט הם מבין היזמים המסחררים ביותר בסין. רבים מהם נהנים מסובסידיות ממשלתיות משמעותיות, משום שהממשלה שואפת להמריץ את הצמיחה המקומית באמצעות פיתוח של "אמנות האנימציה". תעשיה זו, שבאופן כללי מוגדרת כ"תרבותית", זוכה לביקורת חיוביות בהיותה תעשיה "לא מזהמת סביבתית".

האם נוכל לקוות להשיג תחייה לאומית עם דור צעיר שבריאותו הפיזית והמנטלית נשחקת על ידי המרחב הקיברנטי? זה עשוי להיות קרב קשה, ותוצאותיו תלויות בשאלה האם מנהיגינו ימשיכו לקבל בברכה רווחים שהושגו על חשבון בריאות ילדינו, בשם ה"תרבות".