אהבה בחטף

חרף היותם חלק מחברה שמרנית, הצעירים מבין אנשי האָינִי (Aini ren, בסינית: 爱尼人) נהנים ממידה רבה של חופש בכל הנוגע לתהליך בחירת בני זוגם. האָיני הם תת-קבוצה של מיעוט ההָאנִי (Hani zu, בסינית: 哈尼族), המתגוררים בכפרים בדרום מחוז יונאן. צעירים וצעירות מכפרי האָיני נוהגים להגיע מדי ערב לבילוי באולם ציבורי שעבר הסבה כדי לשמש כ"מועדון נוער", שם הם נפגשים כדי לשיר, לרקוד או סתם להעביר זמן עם חברים. אולם הסיבה האמיתית שגורמת להם להגיע למועדון המאולתר, היא יצירת קשרים רומנטיים עם בני המין השני.

יש שישאלו עצמם, מה בין שמרנות לבין בילוי בסגנון כזה, שהרי הצעירים נמצאים הלכה למעשה במקום ציבורי ולא יכולים לבטא בחופשיות את אשר על ליבם ולעשות את אשר חשקה נפשם. אולם לאחר זמן מה בו שני צעירים לומדים להכיר זה את זו באיזור ניטרלי, יתרחש דבר מעורר השתאות: חטיפה באישון ליל.

צעירה ממיעוט ההאני בלבוש מסורתי

בזמן שנקבע מראש על ידי הזוג המאוהב, יגיע העלם הצעיר בלווית כמה מחבריו ו"יחטוף" את הנערה בעוד שהיא "בוכה", "צועקת" ונושכת את ידיהם של החוטפים. תפקידה בהצגה הוא להפגין התנגדות נמרצת, כדי להביע את סרבנותה לעזוב את בית הוריה. אומרים שככל שסימני הנשיכה עמוקים יותר כך גם עמוקים יותר רגשותיה כלפי חתנה המיועד וגם כלפי הוריה. אם הבחורה אינה מעוררת קול שאון או אינה מזילה דמעה, יגידו עליה בני הכפר שהיא חסרת רגשות. משפט משיר מסורתי מבטא זאת היטב: "זה הוא הכושל בבת-שחוק, מתייפח בקרבו; זאת היא הנישאת בקול בכי, צוהלת בליבה".

^{חטיפה המונית לאור יום}

"חטיפת האהבים" הזו מתרחשת בדרך כלל בליל ירח מלא. הורי הנערה לא רק שאינם מתנגדים לעניין, אלא אפילו ששים על כך שיזדמן להם להיווכח כיצד נושא חתנם לעתיד באחריות הראשונה שמוטלת על כתפיו. בהגיע הבחור הצעיר לביתו, ישלח את אחד מחבריו עם ביצים, בשר, אורז מזן משובח ויין אורז לבית הורי הכלה – ובכך הוא מבקש את ידה של הבחורה מהוריה באופן רשמי. הורי הכלה יטיחו בשליח המסכן גערות והאשמות שוצפניות ואפילו יבכו – כמיטב המסורת – אבל לבסוף יתרצו ויתנו את ברכתם לנישואין.