מירושלים לבייג'ין

כשלושים קילומטר דרום-מזרחית לבייג'ין, אפשר להיווכח בדוגמה חיה לשיתוף פעולה ישראלי-סיני ממדרגה ראשונה. באותו מקום, לא הרחק מן העיר יונג לה-דיין בעלת 500 שנות ההיסטוריה, נמצאת חוות הדגמה ישראלית שנוסדה במטרה להציג ולהחדיר לסין טכנולוגיה חקלאית מתקדמת הישר ממדינת היהודים. היא הוקמה בשנת 1993, והייתה הפרויקט החלוצי הראשון מתוך שלוש חוות ישראליות.

אחד ממייסדי החווה היה עמרם אולמרט עת היותו מנכ"ל אגרידב, חברה שהייתה אמונה על פרויקטים ושיתופי פעולה חקלאיים בכל העולם. במשך עשר שנות פעילותה של החווה כחלק משיתוף הפעולה הסיני-ישראלי, הגיעו אליה מדי יום מאות מבקרים, בתוכם אנשי ממשל, חקלאים, אנשי טכנולוגיה, ומדענים שבאו לקבל הכשרה. מאוחר יותר הם השתמשו בידע שרכשו שם כדי להקים חוות דומות בכל רחבי סין ולפתור בעיות שונות בחקלאות הסינית.

"ישראל היא מדינה קטנה מבחינה טריטוריאלית ומבחינת גודל האוכלוסייה שלה, אולם העושר ביצירתיות שיש בה הביא אותה להיות אחת מן המדינות המפותחות ביותר מבחינה טכנולוגית", כתב אולמרט בספרו החדש "מירושלים לבייג'ין", שראה אור השנה. הוא מוסיף, "סין היא מדינה בעלת תרבות מפוארת ומשאבים עשירים, אוכלוסייה עצומה ופוטנציאל ענק. כל אלו יחד הביאו לפיתוחה המהיר והמרשים. אין לי ספק שכל שיתוף פעולה בין שתי המדינות יישא פירות והצלחה גדולה."

ואכן, תנובת החווה הישראלית הייתה גבוהה פי 2 או 3 מאשר חוות רגילות. איכותה של התוצרת הייתה גבוהה יותר ומשך זמן טריותה ארוך יותר. מאוחר יותר, החלו להשלח ממנה לבייג'ין מוצרים כמו פרחים וירקות למסעדות וסופרמרקטים באופן שוטף.

באוגוסט שנת 2000, מונה אולמרט לציר-יועץ לחקלאות ומדע בשגרירות ישראל בבייג'ין. במסגרת תפקידו הוא פעל להקמת שתי חוות נוספות; אחת מהן הייתה חווה במחז סינג'יאנג שהתמחתה בטכנולוגיה חקלאית בתנאי אקלים יבש, והשנייה רפת ומחלבה, שפעלה לא רחוק מהחווה הראשונה בפאתי בייג'ין. לעומת החווה הראשונה החלוצית שעסקה בעיקר בהדגמה, התמקדו שתי החוות החדשות בפן המעשי של טכנולוגיית הייצור.

המחלבה הוכיחה את עצמה כהצלחה גדולה. הודות לטכנולוגיה המתקדמת שהגיעה מישראל, הניבה כל פרה כ-11 אלף קילו חלב בכל שנה. אין זה דבר של מה בכך, שכן תפוקת שיא זו קרובה מאוד לכמות הייצור הממוצעת בישראל, אשר עולה על הישגיהן של "מדינות חלב" מסורתיות כמו הולנד, ניו-זילנד ושוויץ.

החווה בסינג'יאנג, המשתרעת על פני 3.3 קמ"ר, היא הפרויקט החקלאי הגדול ביותר שהקימו יחדיו ישראל וסין, ובפרט הפרויקט החקלאי הגדול ביותר שהקימה מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה. מלבד מחקר טכנולוגי, הכשרה חקלאית ותצוגה של ציוד ישראלי בפעולה, הציעה החווה גם השתלמות בפן המסחרי. מאז הקמתה של החווה בשנת 2003, היא שימשה כבסיס ומודל לחקלאות תחת מחסור במים בסין, והציגה תוצאות מרשימות כאשר הביאה את רמת החיסכון במים ל-50% והגדילה את רמת התפוקה ב-20%.

^{רה"מ לשעבר אהוד אולמרט בביקור בחווה שהקים אחיו}

"אני מייצג את מדינת ישראל, והדבר הכי חשוב הוא ששיתוף הפעולה שלנו יצליח. כך נוכל להביא לשותפינו הסינים, שהם גם חברים שלי, הישגים והצלחה", כותב אולמרט בספרו. "אני שמח מאוד שהצלחתי להשאיר על שותפינו הסינים רושם של אדם אמיתי והוגן, ואין לי ספק כי שיתוף פעולה מוצלח זה בין סין לישראל בסופו של דבר תרם גם לידידות היפה שיש בינינו כעמים".

לעמרם אולמרט קשר אישי רב שנים עם סין. הוריו גדלו בסין בעיר חרבין, וסבו עדיין קבור שם. מלבד תרומתו לשיתוף הפעולה בין ישראל לסין בתחום החקלאות, מתאר אולמרט בספרו את אהבתו הגדולה למדינה זו, וסיפוריו פותחים צוהר אל נופי תרבותה. הוא כותב על ההיסטוריה היהודית בסין ועל הקשר ליהדות חרבין, ומפרט את תובנותיו האישיות באשר ליחסי ישראל-סין. במהלך כל שנות פעילותו בסין, ביקר אולמרט במחוז סינג'יאנג 22 פעמים, כמו גם במקומות רבים אחרים בסין. הוא מחזיק בתואר פרופסור אורח ב-4 אוניברסיטאות בסין.

       
^{ימין: קבלת תואר פרופסור לשם כבוד באחת מאוניברסיטאות סין. שמאל: בביקור בבית הקברות היהודי בעיר חרבין}

"במהלך שנותיי בסין הושפעתי ממנה רבות, ואת מה שאני חש למקום אפשר לתאר במילה אחת: אהבה", הוא מסכם בספרו. "אני תמיד יוצא חוצץ כנגד אלו שמבקרים את סין השכם והערב ללא סיבה ומנסים להכפיש את שמה. כמו במקרה של אהבה בין בני אדם, לא ניתן להתעלם מן החסרונות; מעולם לא טענתי שסין מושלמת. מצאתי שיש בה לא מעט בעיות ואף הבעתי את דעותיי על כך. אולם הביקורת שלי נובעת מדאגה ומרצון לשפר, והיא ביקורת בונה. אין בכך להשפיע על רגשותיי כלפי המדינה הזו."

^{"מירושלים לבייג'ין"}