ממהגר עני לעשיר העיר

לאחר סיומה של מלחמת האופיום השנייה (1860 - 1856), החלו יהודים מבגדאד, מומבאי וסינגפור להגיע להונג קונג ולשנחאי. לא עבר זמן רב, והם הפכו לכוח כלכלי חשוב ומרכזי בערים אלו. הם עסקו בעיקר בייצוא ובייבוא, השקעות נדל"ן, פיננסים, תשתיות ותעשייה. היהודים במקום הפכו לאחת הקבוצות המשפיעות ביותר מבחינה כלכלית על סין ואף על מזרח אסיה כולה.

צאלח (או סילאס) אהרון חרדוּן (1931 – 1851) נולד בבגדאד למשפחה יהודית ענייה. בגיל 5 עבר עם הוריו למומבאי (בומביי) שבהודו. חרדון הגיע בגפו לשנחאי בשנת 1872. שנה מאוחר יותר, התמנה לתפקיד בחברה שבבעלות משפחת ששוּן, שחלשה באותם ימים על אימפריה כלכלית בעיר. בתחילה, הועסק חרדון כשוער, אך הוא עלה במהירות במעלה הדרגות וגילה כשרון לעסקי נדל"ן.

  
^{אהרון חרדון ואשתו, ליזה רוס} 

בשנת 1886 התחתן חרדון עם ליזה רוס, בת לאב צרפתי ואם סינית. בזמן מלחמת סין-צרפת (1885 – 1883) חששו הזרים המתגוררים בעיר מנקמה סינית ולכן בחרו רבים לעזוב את שנחאי ולעבור להונג קונג שהייתה תחת שליטה בריטית, דבר שהביא לנפילה מהירה במחירי הנדל"ן. אך חרדון וזוגתו גמרו אומר בליבם להישאר בשנחאי ולנצל את שעת הכושר על מנת לרכוש אדמה, החלטה שהפכה אותם ברבות הימים לעשירים בעלי ממון רב.

חרדון הקים בשנת 1901 חברה פרטית בבעלותו שעסקה בנדל"ן. הוא השקיע סכום כסף נכבד בבנייתה של "דרך נאנג'ינג" שבעיר שנחאי, ציר תנועה ראשי שגם הפך להיות אחד מסמליה המובהקים של העיר. צעד זה תרם רבות להפיכתו לדמות ידועה ומוכרת ברחבי שנחאי.

^{דרך נאנג'ינג, כפי שנראתה בשנות ה-30 של המאה שעברה}

בשנת 1904 החלו בני הזוג בהקמתו של הגן הפרטי הגדול ביותר בשנחאי. המקום השתרע על פני כ-66 דונמים וכלל מלבד שטחים ירוקים גם מבני ענק. האחוזה נודעה ברחבי העיר כאחת מן המפוארות ביותר ועוצבה בסגנון סיני מסורתי. בני הזוג התגוררו במקום, שהפך למוקד עלייה לרגל של השמנה וסולתה המקומית. סוּן יאטסן, מי שהיה נשיאה הראשון של הרפובליקה הסינית, פקד מספר פעמים את המקום ואף התגורר בו תקופה קצרה. בנוסף, גם אנשי רוח ומדינאים נודעים עלו לרגל לאחוזה.

חרדון וזוגתו היו חשוכי ילדים, אך הם אימצו 20 בנים ובנות, 9 מהם סינים ואילו היתר זרים. הילדים הסינים נשאו את שם המשפחה של אימם המאמצת, בעוד שהילדים הזרים השתמשו בשם המשפחה של אביהם.

^{אחד ממבני הגן}

בני הזוג גילו עניין רב בתרבות הסינית המסורתית ותרמו רבות לקידומו של תחום זה. תחת מימונם המלא, הם הקימו מערך חינוכי מרמת בית הספר היסודי ועד האוניברסיטה שהתמקד בעיקר בלימוד טקסטים עתיקים, חקר עתיקות וחוקים קדומים. בין התלמידים שפקדו את מוסד הלימודים נמנו חוקרים נודעים של סין העתיקה. בנוסף, בני הזוג גם רכשו כמות נכבדת של "עצמות ניחוש" והזמינו מומחה סיני נודע לעמול על פיענוחן. למחקר זה נודעה חשיבות רבה שלא תסולא בפז, מכיוון שהוא מטיל אור על תקופה שהייתה עלומה במשך שנים רבות.

בחודש יוני בשנת 1931 הלך לעולמו חרדון והוא בן 80. על פי צוואתו, הוא הוריש את הונו לאשתו ולילדיו.