רוקדים על סוסי נייר

הג'ואנג הוא הלאום הגדול ביותר בסין אחרי לאום ההאן, ועל פי ההערכות מספרו מגיע ל-18 מיליון איש. רוב בני הג'ואנג גרים במחוז גואנגסי, אך גם ביונאן, בגואנגדונג ובגווי-ג'ואו אפשר למצוא כפרי ג'ואנג. במהלך השנים בני הג'ואנג התבוללו כמעט לגמרי, אך אחת המסורות שנותרה היא ריקוד סוסי הנייר.

"ריקוד סוסי הנייר" הוא ריקוד פולחני של בני הג'ואנג, הנפוץ בעיקר באזורי המחיה של הג'ואנג במחוז יונאן: וון-שאן, מה-גואן ויין-שאן.

האגדה מספרת שבתקופת שושלת סונג סבל כפר מבוצר של בני ג'ואנג מהצקות חוזרות ונשנות של חיילי האויב. יום אחד חטף אחד החיילים ילד מהכפר ואת עדר הפרות שלו. לאחר ששמעו על כך הגברים, הם יצאו בקבוצה בעקבות החוטף. חיילי האויב ניצלו את ההזדמנות והקיפו את הכפר הריק מגברים, שסכנה חריפה נשקפה לתושביו. באותו הזמן, גרה במקום צעירה אמיצה, האחות השלישית למשפחת יאנג. היא נשאה על גבה חרב, לבשה בגדי גבר, וקראה לבנות הכפר למהר ולגזור סוסים מנייר. לאחר שיצרו את הסוסים הן ניענעו אותם ותוך כדי כך הרעישו ככל יכולתן. החיילים בחוץ ראו את דמויות הסוסים ושמעו את הרעש, הסיקו שבכפר מחכה להם צבא חזק מאין כמוהו וברחו מהמקום. בעודם בורחים, נתקלו בגברים שיצאו להציל את הילד. בני הכפר התקיפו את החיילים וניצחו אותם; כמה מהם נהרגו והאחרים נסו על נפשם. מאז לא העזו חיילי האוייב לתקוף את הכפר, ושמה של הבחורה האמיצה שהבריחה את החיילים הועבר מפה לאוזן. כדי לזכור את היום ההוא וגבורתה הבלתי נשכחת, עד היום בני הג'ואנג רוקדים על בובות סוסים, מבריחים רוחות רעות וכך שומרים על חיים שלווים. כעבור זמן הפך המנהג לפעילות מסורתית של בני הג'ואנג: בכל פעם שבן ג'ואנג מת, מלווים את רוחו בריקוד סוסי הנייר.

הסוסים מיוצרים על פי כללים ברורים. המסגרת עשויה מבמבוק, והמותניים נישארים ריקים. מצפים אותו בבד ובנייר, שעליהם מצוייר פרטי סוס צבעוני. בדרך כלל משתתפות בריקוד קבוצה של 8 רקדניות בנות כ-50, על כל סוס אישה אחת או שתיים. יש נשים הנושאות חרב על גבן, יש שמחזיקות מטפחת המגרשת את הרוחות הרעות, ויש המניפות ראשי אריה. בזמן הריקוד הן מחזיקות ב"מותני" הסוס, רצות, צוהלות, קופצות ומסתובבות ללא הפסקה על פי קצב המוסיקה.