תולדות טיבט

בשנת 1911 פרצה בסין מהפכת סינהאי והוקמה הרפובליקה הסינית. הממשלה המרכזית של הרפובליקה המשיכה למשול בטיבט. הממשלה המקומית בטיבט שלחה פעמים רבות פקידים מטעמה להשתתף באסיפה הלאומית. הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני המשיכו ליהנות מחסות הממשלה המרכזית, וזכו למעמד חוקי בתחומי הדת והפוליטיקה המקומית בטיבט. משרתו של הדלאי לאמה הנוכחי, הארבעה עשר במספר, אושרה על ידי יושב ראש הממשלה הלאומית.

בשנת 1949 הוקמה הרפובליקה העממית של סין. בשנת 1951 הממשלה העממית המרכזית ונציגי השלטון המקומי בטיבט הגיעו להסכם לגבי שורת בעיות הקשורות בשחרור בדרכי שלום של טיבט וחתמו על 'הסכם על אודות הדרך לשחרור טיבט בדרכי שלום בין הממשלה העממית המרכזית והשלטון המקומי בטיבט'. בהסכם זה נקבע כי "כל ענייני החוץ של אזור טיבט ינוהלו באופן בלעדי על ידי הממשלה העממית המרכזית" וכי "יכובדו מנהגי העם הטיבטי ויישמר חופש הדת והאמונה שלו". הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני שלחו כל אחד בנפרד מברקים אל יו"ר הממשלה העממית המרכזית מאו דְזֶה-דונג וכתבו שהם מאמצים את ההסכם ומתחייבים לשמור על אחדות הריבונות של המולדת. גם ציבור המאמינים והנזירים הבכירים והזוטרים וכן מנהיגים טיבטים ממגוון מקומות בטיבט הביעו תמיכה איתנה.

בשנת 1954 הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני הגיעו יחד לבייג'ין להשתתף בכינוס הקונגרס העממי הלאומי הראשון. בכינוס הזה הדלאי לאמה נבחר למשנה ליו"ר הועדה המתמדת של הקונגרס העממי הלאומי ופנצ'ן ארדני נבחר לחבר בועדה המתמדת.

^{היו"ר מאו ונציגי העם הטיבטי בקונגרס העממי הלאומי הראשון}

במארס 1959, פתחה קבוצה ריאקציונרית מבכירי הממשלה המקומית של טיבט במרד מזויין כולל, במטרה להתפלג מסין ולשמר את השיטה הפיאודלית, להחזיר את מערכת העבדות ולהתנגד לרפורמות הדמוקרטיות. הממשלה העממית המרכזית הורתה לצבא השחרור העממי המוצב בטיבט לדכא ביד קשה את המרד. ב-28 במרץ אותה שנה, פרסמה הממשלה העממית המרכזית צווים, פיזרה את הממשלה המקומית של טיבט, והעבירה את סמכויותיה לוועדה המכוננת של המחוז האוטונומי של טיבט. במקביל, נעתרה הממשלה המרכזית לבקשתם של תושבי טיבט וביצעה בטיבט רפורמות דמוקרטיות, ביטלה את השיטה הפיאודלית, ומיליון עבדים שוחררו וזכו בחירויות הפרט. בספטמבר 1965 הוקם המחוז האוטונומי של טיבט באופן רשמי.