שנחאי - מפגש בין מזרח למערב

שנחאי היא העיר הגדולה ביותר בסין. היא אחד מארבעת האזורים המוניציפליים הכפופים ישירות לשלטון המרכזי. שנחאי יושבת בחלקו המזרחי של מרכז סין, על שתי גדותיו של נהר הוּאָנְגפּוּ, במקום בו נשפך נהר היאנגצה אל תוך ים סין המזרחי, והיא נחשבת למוקד כוח כלכלי ותעשייתי מהחשובים ביותר במדינה.

שנחאי היא מטרופולין בינלאומי אולטרה-מודרני לכל דבר, עם גורדי שחקים שנושקים לשמיים ואורות ניאון שמנצנצים מכל עבר, אך קסמה טמון דווקא ביכולתה לאמץ אלמנטים מודרניים של חדשנות וקידמה ועדיין לשמר את צביונה הסיני הייחודי. בשנים האחרונות הופכת שנחאי אט אט ליעד נחשק למטיילים מכל העולם, והיא גדושה באטרקציות ואתרים תיירותיים, היסטוריים ומודרניים כאחד.

^{שנחאי יושבת על שתי גדות ההוּאָנְגפּוּ, במקום בו נשפך נהר היאנגצה אל הים}

לפי המסורת, ההיסטוריה של העיר החלה בשנת 1292, כשקיסרי שושלת יואן הקימו באזור את מחוז שנחאי, וקראו לו על שמו של אחד מפלגי נהר ה-ווּסוֹנְג שזורם בגבולותיו. עם סיומה של מלחמת האופיום שהובילה לפתיחת שערי הנמל בפני הבריטים, היא החלה להתפתח במהירות ולקבל פנים מודרניות, והפכה תוך זמן קצר לעיר הנמל הגדולה ביותר במזרח. במהלך המאה ה-19 הקימו המעצמות הזרות בזו אחר זו מובלעות ורבעים אוטונמיים משלהם בעיר: בשנת 1845 הוקם הרובע הבריטי, ב-1849 הוקם הרובע הצרפתי ובשנת 1863 אוחד הרובע הבריטי יחד עם האמריקאי. כך חולקה העיר לתחומי שיפוט מוניציפליים שונים; הרובע הסיני, ששכן מדרום לאזור הרובעים הזרים כונה "העיר הדרומית", וכל הרצועה שמצפון לנהר סוּ ג'וֹאוּ, שהיתה למשכנם של המהגרים העניים שהגיעו לעיר, כונתה "העיר הצפונית". בעקבות הקמת הרבעים האוטונומיים, גל של סוחרים ומתיישבים זרים החל לשטוף את העיר, מה שהקנה לה בזמנו את הכינוי "מטרופולין שורץ זרים". עד לשנת 1949 חיו בשנחאי הקולוניאלית כעשרת אלפים תושבים בריטים ואמריקאים, שהתרכזו בעיקר באזורים נאנג'ינג, צ'אנג-נינג וסוּ' הוּי. אלה נחשבו לשכבת האליטה של העיר והם נהנו ממעמד מכובד וזכויות מיוחדות. התושבים שהגיעו מיפן, פורטוגל, רוסיה, כמו גם הפליטים היהודים שנמלטו משטחי הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, ישבו בעיקר ברובע הוֹנְג קוֹאוּ.

^{מדרחוב נאנג'ינג המפורסם בתקופה הקולוניאלית}

בשנת 1928 בתקופת שלטונה של הרפובליקה הסינית, זכתה שנחאי במעמד של עיר מחוז, וסופחו אליה עוד 17 רובעים נוספים, אך כל האזורים בשנחאי רבתי עדיין היו כפופים לשלטון המקומי של מחוז ג'יאָנְג סוּ. ב-28 במאי 1949, לאחר שצבא השחרור הקומוניסטי הביס את כוחותיהם של המפלגה הלאומית החלה העיר להתרוקן מכל תושביה הזרים.

אוכלוסיית שנחאי גדלה בקצב לאורך השנים בקצב מסחרר. עם סיום מלחמת האופיום השניה (1860) התגוררו בעיר כמאה אלף תושבים, בשנת 1949 עלה מספר התושבים ל-5.2 מיליון, ונכון לסוף שנת 2008 מנתה אוכלוסיית העיר כ-19 מיליון תושבי קבע. צפיפות האוכלוסין בעיר היא מהגבוהות במדינה, והיא מגיעה ל- 2,638 נפש לקמ"ר. שנחאי היא העיר הזקנה ביותר בסין. עם אוכלוסייה מבוגרת (בני 60 ומעלה) אשר מונה כ-2.9 מיליון איש, ותוחלת החיים ממוצעת של 81.08 שנים, היא גם הראשונה מבין ערי סין בה החלה התופעה של ריבוי טבעי שלילי של האוכלוסיה.

שנחאי היא אחד ממרכזי הכלכלה הגדולים והחשובים ביותר בסין, עם ענפי שירותים מפותחים ותעשיות עתירות טכנולוגיה שתרמו בשנה שעברה כ-60% לתמ"ג. מרכז הסחר ברובע הפיננסי לו ג'יה-דְזוּי הממוקם בגדה המזרחית של נהר הואנגפו, הופך אט אט לבסיס פיננסי עולמי. לפי תוצאות הסקר שערך האיגוד לעידוד השקעות בפריס בשיתוף עם חברת הייעוץ הבינלאומית KMPG  דורגה שנחאי במקום השני ברשימת הערים המועדפות על משקיעים בינלאומיים בעולם, שנייה רק לבירת אנגליה לונדון.

התרבות המאפיינת את שנחאי של היום היא למעשה מעין יצור כלאיים ייחודי אשר משלב בין המסורת התרבותית של האזור דרומית לנהר היאנגצה (המכונה "תרבות ווּ") ובין אלמנטים של מאפיינים תרבותיים זרים, השפעה שהותירו המעצמות הזרות מהתקופה הקולוניאלית של העיר.

 ^{מטרופולין מודרני אשר מצליח לשמור על צביון סיני ייחודי}

הניב המקומי בשנחאי (שנחאנזית), המבוסס על הדיאלקטים של שפת ה-ווּ הקדומה ושל שפת סוֹנְג ג'יאָנְג, החל מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 להחליף את דיאלקט סוּג'וֹאוּ שהיה דומיננטי באזור. הדיאלקט ספג השפעות במהלך השנים גם מהמגרים הרבים שהגיעו לשנחאי מאזורים שונים בסין. תושבי שנחאי שולטים גם במנדרינית, השפה הרשמית של סין. בגלל המהגרים הרבים, שיעור דוברי השנחאנזית בעיר הולך וקטן, אך מאז תחילת המאה הנוכחית, החלו גופי התקשורת המקומיים ליזום מהלכים במטרה לשמר את הניב ולא לתת לו להיעלם מן העולם.

עד לשנת 2009 כרתה שנחאי ברית ערים תאומות עם 71 ערים שונות ברחבי העולם וכוננה יחסי ידידות עם 62 ערים נוספות, ביניהן גם העיר חיפה (בשנת 1993).

שנחאי תהפוך בקרוב לעיר השישית בעולם בה יוקם פארק השעשועים של וולט דיסני, לאחר שענקית הבידור האמריקנית זכתה בנובמבר אשתקד באישור הרשויות המקומיות להקמת הפארק. הפארק, שיבנה על שטח של 1.16 קמ"ר, יצרף את שנחאי לרשימה המכובדת של "ערי דיסני", לצד לוס אנג 'לס, אורלנדו, פאריס, טוקיו והונג קונג.