רשמיה של ישראלית בסין

מאת: יואן צ'י, כתב הרדיו הבינלאומי של סין בישראל תרגום: תרצה ערב

לקראת אירועי "לחוש את סין" בישראל, העיתונאית קרינה שטוטלנד ובעלה ירון סלע  טסו לסין, וליוו את להקת הנכים הסינית במשך ארבעה ימים. לאחר מכן, נסעו השניים לבייג'ין והתערו בסצינת התרבות המקומית. בני הזוג סיפרו לכתב הרדיו הבינלאומי של סין על חוויותיהם.

האנרגיות של להקת הנכים הסינית

קרינה וירון החלו את מסעם בסוף חודש ספטמבר. זמן קצר לאחר הגיעם לבייג'ין, הם הצטרפו ללהקת הנכים הסינית, נסעו 16 שעות ברכבת לעיר יֵנאָן שבמחוז שָאנְסִי, שם בילו מספר ימים יחד עם חברי הלהקה.

קרינה מספרת: "ישנו איתם באותו בית מלון, אכלנו, שוחחנו ויצאנו יחד, הלכנו לראות אותם בהופעה. 24 שעות בילינו אחד עם השני. כשהגענו, היה לנו קשה מבחינת השפה. הם לא מדברים אנגלית ואנחנו לא מבינים סינית. לכמה מחברי הלהקה יש בעיות שמיעה או ראיה, לכן היינו צריכים לעבור כמה מכשולים עד שהצלחנו לשוחח. למשל, אנחנו שואלים שאלה באנגלית, המתרגם שואל בסינית, ואז מתרגם נוסף שואל את השאלה בשפת הסימנים, השפה שבה הם עונים. אבל אחרי שעברה שני תרגומים, התשובה הארוכה שניתנה בשפת הסימנים הפכה למשפטים ספורים בלבד".

למרות מחסום השפה, הם הפכו לחברים. קרינה זוכרת את הערב שבו הלכו לשתות עם כמה מחברי הלהקה, ואת השיחות שהיו ביניהם. זו הייתה חוויה מדהימה, אך החוויה העמוקה ביותר הייתה ההופעה שלהם"

^{קרינה וירון מספרים לכתב הרדיו הבינלאומי על חוויותיהם בסין, בביתם בתל אביב}

כשראיתי את ההופעה לראשונה נדהמתי, כי ידעתי עוד לפני כן שהם נכים. כשאתה רואה אנשים בעלי לקויי שמיעה רוקדים, זה מרגש ויפה מאוד. זה הרגיש כאילו הם שומעים את המוזיקה. הריקוד שלהם עשה טוב לצופים: כולם עבדו יחד בהרמוניה, השורות היו ישרות. זה השאיר בי חותם עז. אהבתי מאוד!"

מלבד זאת, התעניינה קרינה בסיפור חייהם של חברי הלהקה. היא אומרת: "לפני שנסעתי חשבתי מה הכי יעניין את הקוראים של ידיעות אחרונות. מסיבה זו החלטתי לכתוב על הסיפור שעומד מאחורי חברי הלהקה. בגלל קורות חייהם, האמנות של המופיעים משאירה רושם גדול יותר מכל אמנות אחרת". בכתבתה היא בחרה להתמקד בשניים מחברי הלהקה.

אחת מחברות הלהקה היא בחורה יפה אך חרשת. כשהייתה ילדה אמה ניסתה להתאבד. היום הבחורה הזו מפורסמת בעולם כולו. הסיפור השני הוא על בחור שאיבד את שתי זרועותיו בתאונה כשהיה בן 7, והיום הוא מופיע ברחבי העולם. קרינה אומרת ש"אפשר להבין מהסיפורים האלה, שכל אדם יכול לנקוט יוזמה, ואין דבר העומד בפני הרצון. אני חושבת שזה מאוד חשוב בישראל, כי יש המון ישראלים שהשתתפו במלחמות, ושהפכו לנכים. אם אדם ללא זרועות יכול לרקוד, ואנשים בעלי לקויות שמיעה יכולים לרקוד לא פחות טוב מרקדנים שומעים, אז אין דבר שהוא בלתי אפשרי!"

התאהבות באוכל הסיני

חברים רבים של קרינה וירון נסעו לסין במהלך השנים האחרונות, וכמה מהם סיפרו לבני הזוג שהאוכל הסיני לא מתאים לחיך הישראלי. לאחר הביקור בסין, קרינה וירון לא מסכימים איתם.

קרינה אומרת: "אהבנו מאוד את האוכל שם. אנחנו אוהבים לאכול מנות חריפות. כל דבר היה לנו טעים. בבייג'ין ביקרנו בהמון מסעדות שונות, ובכולן, כולל המקומות הקטנים, היה נקי והאוכל היה טוב. אני אוהבת גם את האווירה שבה כולם יושבים מסביב לשולחן – כשהמנה מגיעה, כולם אוכלים יחד ונהנים מהחברותא"

בני הזוג התאהבו גם בבירה הסינית. קרינה אומרת: בקבוק בירה עולה בחנות 3 יואן, זול להפליא. שתינו את זה כמו מים". המילה הראשונה שלמדה לומר בסינית הייתה: "בירה". קרינה צוחקת ואומרת: "אני יודעת להגיד בירה בסינית, אבל אין לי מושג איך אומרים מים, כי שתיתי הרבה יותר בירה ממים".

קרינה: "העיר יֵנאָן חשובה מאוד לסינים, כי זה המקום שבו הסתיים בניצחון המסע הארוך. ראינו שהמון סינים מתעניינים בהסטוריה שלהם, ורבים הולכים לראות את מקום מגוריו של מאו דזה דונג כדי ללמוד על הפרק הזה בתולדותיהם".

אבל בייג'ין של היום היא משהו אחר לגמרי, והיא הרבה מעבר למה שהשניים דמיינו. "בייג'ין דומה למנהטן. אירופאים ואמריקאים שמגיעים לשם לא מרגישים שעזבו את הבית. כולם מקדישים את זמנם לעבודה ולענייניהם הפרטיים, ממש כמו ערים גדולות אחרות בעולם. מלבד זאת, בבייג'ין רואים בכל מקום אופניים ואופנועים חשמליים המסמלים את כניסתה של המהפכה הירוקה, מה שמזכה את העיר בנקודות נוספות".