הראמן היפני - החיקוי עולה על המקור

הראמן (מרק אטריות יפני) הוא אחד המאכלים הלאומיים של יפן ולעיתים אף נדמה כי הוא הופך לשם נרדף למטבח היפני. בשנים האחרונות מנסים היפנים "לנכס" לעצמם את מרק האטריות ולהפוך אותו לאחד מסימני ההיכר שלהם. אך מקורו של הראמן כלל איננו ביפן והיפנים הם לא אלה שהמציאו אותו. המאכל הומצא בסין והוא הובא ליפן על ידי מהגרים סינים בתחילת המאה ה-20 של האלף הקודם, שהתיישבו בעיר הנמל יוקוהמה. זוהי עובדה מוצקה שאין עליה עוררין.

קיימות מספר תיאוריות באשר למקור השם "ראמן". המאכל, שנמכר לראשונה ברובע צ'יינה טאון" בעיר יוקוהמה, נקרא בתחילה בשם "אטריות סיניות", ושמו שונה רק שנים אחר-כך. אופן ההגייה של "ראמן" בשפה הסינית הוא "לה-מיין" (פירוש השם "מיין" בסינית הוא בצק). יש הטוענים שהמאכל נקרא על שמו של המהגר הסיני ליו, בעל המסעדה הראשונה שמכרה את המרק. אחרים סבורים כי הוא נקרא על שם "בצק השמרים" (ההגייה בסינית: לאו-מיין), ממנו מכינים את האטריות. השערה נוספת היא שהמאכל, שמקורו כאמור בסין, נקרא על שם כינוייה של המדינה- ארץ הדרקון, משום שאופן ההגייה של דרקון בסינית הוא "לונג". אך הסברה הנפוצה ביותר היא ששמו של המאכל מגיע מאופן הכנתן של האטריות. הסינים אינם משתמשים בשום כלי לעיבוד הבצק מלבד היד. הם לשים את הבצק ואז מושכים את שוליו ומותחים אותו לרצועות. אופן ההגייה של הפועל "למשוך" בסינית הוא "לה", ומכאן קיבלו האטריות את שמן ("לה-מיין", מילולית: "אטריות משוכות").

^{יש ללוש את הבצק ואז למשוך את שוליו ולמתוח אותו לרצועות}

היפנים אימצו לא רק את המאכל עצמו, אלא גם את כל מה שקשור באופן ההגשה שלו. בעבר, כל בעלי המסעדות שמכרו ראמן נהגו להתלבש בלבוש סיני מסורתי, העיצוב במסעדה היה סיני לחלוטין, וכך גם כל כלי ההגשה.

^{מסעדת ראמן ביפן}

מרק הראמן עבר שינויים דרסטיים ב-200 השנים שחלפו מאז אימצו אותו היפנים, והוא הפך ממאכל סיני פשוט ובסיסי למעין "מותג" יפני. אם בוחנים את ההיסטוריה של יפן, מגלים כי לאחר פתיחת שערי המדינה לעולם, בתקופתו של הקיסר מייג'י ("הרסטורציה של מייג'י" 1868-1912), קלטה יפן רעיונות ואלמנטים רבים מהעולם החיצון, ברמה שמתבטאת אף באימוץ מילים לועזיות. אך אם יש משהו שהיפנים באמת צריכים להתגאות בו, זה האופן בו הם אימצו מאכלים מבחוץ, ושידרגו אותם ברמה כזו שעולה אלפי מונים על המקור. כך הם עשו עם הספגטי של איטליה, הקארי של הודו, וכאמור, ה"לה-מיין" של סין.