במאי ישראלי זכה בפרס בפסטיבל האנימציה בסין

מאת: יואן צ'י, כתב CRI בישראל תרגום: תרצה ערב

"Hey" הוא סרטון אנימציה שאורכו לא עולה על 4 דקות, והעסיק 15 איש במשך 3 שנים. הבמאי, גיא בן שיטרית, יצר את סרטון האנימציה כקליפ לשיר של להקתו אטליז, החתומה בלייבל אנובה מוזיקה. בן שטרית השתתף עם סרטו בפסטיבלים ותחרויות רבות: ב-3 בנובמבר השנה זכה הסרט בפרס נוסף: פרס סרט האנימציה הניסיוני מפסטיבל האנימציה הבינלאומי שנערך בסְיָה-מֶן שבסין. זהו הפרס העשירי שהסרט קטף.

הסרטון מספר על ילדה וחיית המחמד שלה, קרפד ענק. הוא נפתח באווירה המזכירה חלום: הילדה מאבדת את הקרפד, שהופך לבלון. הילדה רודפת אחריו ללא הרף במקומות שונים: ברחוב, על הגג, באמבטיה ובמטבח. במהלך המרדף, משתלבים במוסיקה אלמנטים כמו סכין, דם, שפתון וסרדין. לבסוף, היא תופסת את הבלון במרפסת, אך לפתע משחררת אותו וכאילו "יורה" בו. כשהבלון עומד ליפול המוסיקה פוסקת לפתע. כצופה, רציתי לראות עוד, ציפיתי לראות איך הסיפור נמשך. ההרגשה הייתה מוכרת אך מעבר למילים... זו הייתה ההרגשה הראשונה שלי לאחר שצפיתי בסרטון האנימציה "Hey".

^{מתוך הסרטון: הילדה והקרפד}

"הסרט הזה הוא בעצם עירבוב של המון אלמנטים. זה נראה כאילו אלה סצינות קצרות שהגיעו אחרי ששמעתי את השיר, אך לא חשבתי על המשמעות עד שהעבודה על הסרט הושלמה. כמו בחלום, שאתה לא חושב על המשמעות או מה עומד לקרות; רק אחרי שאתה קם בבוקר למחרת, אתה שואל : "מה זה היה?" כשאני עובד, אני חלק מהעניין". גיא סיפר לי כשחזר מפסטיבל אנימציה אחר בספרד: "The Animacor".

הסרטון זכה בפרסים מארה"ב, איטליה, ספרד, קולומביה, סין ובתגובות חמות באינטרנט. כאשר הוא נשאל מדוע לדעתו הסרט התקבל כך בעולם, גיא עונה: "לדעתי, אני עובד עם חומרים שכל אחד יכול להתחבר אליהם. כשאתה מדבר על הנסיך והצפרדע , זה נמצא עמוק מאוד בתרבות. חוץ מזה, זה בא מבפנים. הנפש שלי מדברת מאמונה, כמו כל מי שיש לו אמונה, קטנה ככל שתהיה".

^{הילדה,  בדרכה לתפוס את הבלון}

אורלי, בת זוגו של גיא, תרמה גם היא לפופולאריות של הסרטון. היא מי שיצרה קשר עם בלוגים ומגזינים בתחום האנימציה התלת מימדית, ושמה את הסרט באתרים כמו יוטיוב.

אורלי אומרת כי: "בשנות ה-90, כשגיא השתחרר מהצבא, אחד מהחברים הראה לו תכנת לאנימציה תלת מימדית, וסיפר לו כמה זה מדהים. באותו זמן לא היה שום דבר שקשור לתלת מימד, לא בתי ספר, שום מקום שהוא יכול ללמוד את זה. כל מה שהוא הוא למד בעצמו".

"אז נכנסתי לשוק, והתחלתי לעצב משחקים ופרסומות לחברות, והתפתחתי תוך כדי עבודה" גיא מוסיף.

למדתי מהשיחה עם גיא ואורלי ששוק האנימציה בישראל מפותח יחסית, ופועלים בו המון עסקים קטנים ואנימטורים עצמאיים. מלבד זאת, אפשר ללמוד אנימציה גם במוסדות כמו האקדמיה לאמנות בצלאל. סטודנטים רבים בעלי ידע נכנסים בכל שנה לשוק. עובדה שהולכת ומקבלת הכרה בינלאומית.

^{אורלי וגיא במטבח ביתם}

השניים טוענים, כי "בעבר, ישראל הייתה מפורסמת בגלל הפוליטיקה, ולא בזכות התרבות שלה. העולם מבחין בנו רק בשל המלחמות והקונפליקטים, אבל כל הפן התרבותי כמעט ואינו עולה. אז אם מישהו אומר לך שאין דבר כזה פירסום רע, תחשוב על זה שוב".

כשביקשתי מגיא לתת עצות לצעירים שרוצים להתחיל את דרכם בעולם האנימציה, הוא ענה ללא היסוס: "תעשה את מה שאתה מאמין ואת מה שאתה רוצה לעשות" הוא אומר שלפעמים צריך ניסיון וידע כדי להגיע למטרה: "תתחיל עם מה שיש לשוק להציע, לא משנה אם זה פרסומות או דברים לילדים. אל תהיה סנוב, פשוט תעשה את זה. הכי חשוב זה לפתוח את העיניים: אתה חייב להיות פתוח לביקורת, וזה ממש קשה. תסתכל על אנשים מוכשרים מסביב לך. הם לא שם במקרה. נסה לראות מה ה' נתן לך מבפנים. כל זה זה כמו פלטת צבעים, אתה חייב להשתמש בהם כדי לצייר את התמונות שלך."