תקרית שנחאי – 28 בינואר 1932

מאת:CRI תרגום:פאן סיאו, עמית אלעזר

לצפייה בסרטון:

ב-28 בינואר 1932 החלה מלחמת ההתנגדות של הצבא הסיני בשנחאי.

על מנת לספק תירוץ לכיבוש העיר שנחאי, החליט הצבא היפני לבצע פעולת התגרות בתוך שטחי העיר. הסיבה לכך הייתה הרצון להסיט את תשומת ליבן של ארה''ב ומדינות אירופה מתוקפנותה של יפן בצפון מזרח סין ומתכניתה להקים את מדינת מנצ'וקואו באזור זה. בנוסף, הדבר נועד לאלץ את ממשלת המפלגה הלאומית להודות בכך שיפן כבשה את צפון מזרח המדינה.

בתאריך 18 בינואר 1932 ידו חמישה נזירים יפנים אבנים על מפעל מגבות בעיר. בעקבות כך פרצו עימותים אלימים בין שני הצדדים, וממשלת יפן הכריזה כי אחד מהנזירים מת בבית החולים.

הקונסוליה היפנית בשנחאי ניצלה את המקרה לטובתה וביקשה מעיריית שנחאי להתנצל, להעניש את הרוצחים, לפצות אותה כספית ולפרק את הקבוצות האנטי-יפניות. הקונסול היפני בשנחאי הציב ב-27 בינואר אולטימטום לראש העיר, וו טיה-צ'נג, ודרש ממנו לתת לספק תשובה הולמת עד לשעה שש בערב ביום המחרת. אם לא, איים, תנקוט יפן בפעולה מתאימה.

על אף שראש עיריית שנחאי קיבל את דרישותיה של יפן באופן מלא, פשטו כוחות חיל הנחתים של יפן ב-28 בינואר על אזור ג'ה ביי שבשנחאי. הם כבשו את תחנת רכבת טיאן-טונג-אן ואת תחנת הרכבת הצפונית של שנחאי. בפיקודם של ג'יאנג גואנג-נאי וצאי טינג-קאי, נלחם באומץ לב כוח 19 של צבא הרפובליקה הסינית שהוצב בשנחאי. כך התרחשה תקרית ה-28 בינואר, הידועה גם בשם "תקרית שנחאי". חטיבת 156 של הצבא הסיני שהגנה על אזור ג'ה ביי נלחמה בצבא היפני בקרבות רחוב. הלחימה נמשכה שבוע ובמהלכה הצליח הצבא הסיני להביס את הכוחות היפנים. בכך נכשלה מתקפתה הראשונה של יפן.

עד לאמצע פברואר לא חצה הצבא היפני את נהר יון-דזאו-בנאג שבצפון שנחאי, ובכך הצליחו הכוחות הסינים לבלום בפעם השנייה את כיבוש העיר על ידי יפן.

לפני שהצבא היפני התחיל במתקפה חדשה, הופיעו במחנה הצבא הסיני כוחות עילית המצוידים בנשק גרמני. היה זה כוח 5 של הצבא המהפכני הלאומי שהורכב מחטיבות 87, 88 וחיל ההוראה של האקדמיה הצבאית המרכזית. כוחות אלו הוקמו על ידי הגנרל המפורסם ג'אנג ג'ה-ג'ונג.

ב-20 בפברואר החל הצבא היפני את מתקפתו השלישית. שני הצבאות נפגשו בנפת מיאו חאנג שממוקמת בצפון שנחאי. לאחר קרבות עזים שנמשכו שישה ימים ולילות, ספג הצבא היפני מכה קשה ויותר מ-3,000 מלוחמיו נהרגו או נפצעו. בכך נהדפה מתקפתו של הצבא היפני. הקרבות במיאו חאנג גרמו להלם בתוך הצבא היפני, והביאו להחלפתו של מפקד הכוחות בפעם השלישית. בסוף פברואר תוגבר הכוח הצבאי של יפן בשנחאי והגיע ל-90 אלף איש, 80 אניות מלחמה ו-300 מטוסים. בניגוד לכך, הכוח הצבאי של סין הכיל רק 40 אלף איש בעלי ציוד ישן וקו הגנה ארוך מדי. ב-1 במארס התחיל הצבא היפני את מתקפתו הרביעית. בשל חוסר אונים, נסוגו כוח 19 ו-5 של הצבא הסיני לאזור טאיצאנג וג'יה-דינג. ב-2 במארס כבש הצבא היפני את שנחאי, והביא בכך לסיומה של המערכה.

מלחמת התנגדות של הצבא הסיני בשנחאי נמשכה יותר מ-30 ימים. בעקבות ההתנגדות ההרואית של הצבא הסיני, נאלץ הצבא היפני לתגבר את כוחותיו שלוש פעמים ולהחליף את מפקדו ארבע פעמים. בכך הצליח לעקב את כיבושה של העיר על ידי יפן. ב-5 במאי, בשל התערבותן של אנגליה וארה"ב, חתמו ממשלת יפן והממשלה הלאומית של סין על "הסכם שביתת נשק בשנחאי". עם זאת, הסכם זה היה בלתי הוגן, וגרם לכך שהצבא הסיני איבד את זכותו להציב כוח צבאי בעיר. בעקבות כך, מתח הציבור במדינה ביקורת קשה על הממשלה הלאומית של סין בטענה כי היא לא נתנה סיוע מספיק לצבא שהוצב בשנחאי ואף חתמה על הסכם לא הוגן.