קפיצה אל השכנים: ביתני מדינות ערב

היריד העולמי מאפשר לישראלים להציץ למדינות ערב ולהבין כיצד שכנינו תופסים את עצמם ותרבותם. מבין המדינות השכנות לישראל, בחרו מצרים ולבנון להקים ביתן משלהן. סוריה, ירדן ואף הרשות הפלסטינית שכרו חלל ב"ביתן אסיה 2". הביתן הסורי עוצב על פי הארכיטקטורה הדמשקאית, והוא מציג בפני המבקרים את ההיסטוריה הארוכה של דמשק ואת מקומה החשוב של הספרות לאורך 4500 השנים האחרונות בעיר. בביתן הפלסטיני הוקם מסגד אלאקצה, והוא נסוב סביב מוטיב הזית בתרבות הערבית כמוטיב של שלום. בביתן הפלסיטיני והסורי מקבלות תמונות המנהיגים בעבר ובהווה (יאסר ערפאת, אבו מאזן ובשאר אל-אסד) מקום של כבוד – כבר בכניסה לביתן הפלסטיני מופיע קולאז' ענק של ערפאת המורכב מתמונות קטנות מחייו. בביתן הירדני התגודדו המבקרים סביב בקבוקי החול הצבעוני ומוצרי ים המלח. גם תימן ואפגניסטן מציגות ב"ביתן אסיה 2", ומציעים למבקרים לקנות ממגוון התכשיטים והאמנות המקומית. הביתנים השכורים לא מקבלים את החשיפה העצומה שמקבלים הביתנים העצמאיים, אך היתרון הגדול שלהם הוא שאינם מצריכים שעות מרובות של עמידה בתור או הזמנת מקום כמו הביתנים האחרים.

^{בקבוקי חול בביתן הירדני}

הביתן של לבנון מתמקד ביצירות הספרות של המדינה, ומציג את האלפבית הפיניקי, שממנו התפתח הכתב העברי, הלטיני והיווני. האולם השני מציג שלל מראות משמורת הטבע ‎מערות ג'עיתה, תשע מערות נטיפים המחוברות ביניהן. הביתן המצרי המבודד משאר מדינות ערב ממוקם בצדו השני של האקספו, והוא מגולל בפני המבקרים את ההיסטוריה העשירה של המדינה, באמצעות מצגות, תמונות ומסמכים שונים ומגוונים. האולם השני של הביתן מוקדש לקהיר ולמעמדה החשוב במצרים.

^{הביתן הסורי}

המדינות העשירות מהמפרץ הפרסי השקיעו מיליונים בבניית הביתנים. הארכיטקטורה המרשימה ביותר מבין הביתנים הערביים נמצאת בלי ספק בביתן של איחוד האמירויות. העיצוב הוא אחד מהגורמים המושכים מבקרים לביתן, ומכאן שיש לו קשר ישיר לתור המשתרך בכניסה. ואכן, ביתן איחוד האמירויות מושך אליו קהל רב בזכות העיצוב המיוחד, המזכיר דיונות חול עצומות בגודלן אשר צבען המוזהב מתחלף עם קרני השמש. ממש לפני הכניסה, אחרי שעברנו מסלולים ארוכים ומפותלים, ניסה אחד מעובדי הביתן ליצור קשר בלתי אמצעי עם הילדים שמחכים בתור. אולם בגלל לבושו יוצא הדופן, בשילוב עם ביישנות ופליאת הילדים הוא לא זכה לשיתוף פעולה. כל זאת נשכח כאשר החלה הספירה לאחור במסכים שהוצבו בדלתות הביתן והעומדים בראש התור כבר התכוננו לתפוס מקום באולם הקולנוע. הסרט סקר את ההיסטוריה של יושבי המדבריות, את מלאכתם כשולי פנינים ואת המהפך הכלכלי שחווה האזור מאז גילוי הנפט, הקמת האיחוד והפיתוח והשגשוג של ימינו אנו. האולם השני הציג לפנינו תושבי אמירויות בעלי עיסוקים מיוחדים או מעניינים לדעת מקימי הביתן – זמרי ראפ, ילדים, נשים הפעילות באירגונים ועוד, אשר מופיעים ומתחלפים ללא הרף על מסכים התלויים מכל עבר. הכוונה הייתה ליצור דו שיח בין המבקרים לתושבי האמירויות, אך נראה היה כי הרעש שנוצר בשל ההמונים שפוקדים את ביתן בעת ובעונה אחת לא היטיב עם התערוכה. גם בחלק השלישי של הביתן הוקרן סרט, והפעם נגלו לעינינו המראות השונים של איחוד האמירויות – שתי דמויות מצויירות, האחת של ילד מקומי והשניה של ילדה סינית, התעופפו בין המדבר לגורדי השחקים, נחתו באיצטדיון העצום, דילגו מעל הבריכות הפרטיות ושיחקו בקניונים המצוחצחים. ניכר כי הסרט עשוי בקפידה, אך האכזבה העיקרית מהביתן הייתה הסטאטיות וחוסר האינטראקציה בין המבקרים לסרטים.

^{מוכרים תכשיטים בביתן של תימן}

הביתן של ערב הסעודית לעומת זאת היה שונה בתכלית. התור אליו היה אף ארוך מהתור לביתן האמירויות, ובסך הכל בילינו כשעתיים וחצי בהמתנה אל הלא נודע. הארכיטקטורה שלו אמנם לא השאירה את הנוכחים פעורי פה, אך השמועה על העיצוב הפנימי שלו עברה בין המבקרים שהמתינו (גם אם לא תמיד בשלווה ובנחת) לתורם. ואכן, התוכן ודרך הצגתו של הביתן הסעודי מעניינים הרבה יותר מהביתנים האחרים שסקרנו כאן. לאורך כל המסלול נעים המבקרים על מסוע עגול, תלוי בין שמיים לארץ. הן התקרה והן הרצפה מעוגלות, ומורכבות ממסכים עצומים הנותנים תחושה אפסית מול האינסוף, תחושה הדומה למסע במדבר אינסופי. הנסיעה האיטית במתחם משתלבת עם הקרנת הסרטים הבלתי פוסקת ושולחת את המבקר היישר אל המדבריות, אל מכה ואל מדינה, אל האלמוגים ואל תעשיית הנפט המייצגת יותר מכל את ערב הסעודית.

^{המסועים בתוך הביתן הסעודי}