הציור הסיני - חלק ג'

מאת: CRI תרגום ועריכה: תרצה ערב

הציור בשושלת סווי המשיך את המגמות שנראו לקראת סוף שש השושלות. הציורים משושלת זו נודעים בעדינותם ובפרטי הפרטים שבהם מצויירות הדמויות. באותה התקופה גרו האמנים בעיר הבירה לואויאנג וסביבותיה, ורובם התרכזו בציור נושאים דתיים, אבל ציירו גם את חיי האצילים. ציורי הנוף שסבבו את הדמויות קיבלו יותר ויותר חשיבות, אך עדיין לא קיבלו מעמד עצמאי.

^{נשות מדינת גואו יוצאות לטיול אביב, ג'אנג סו'אן.}

ציורי שושלת טאנג התפתחו על בסיס הטכניקות שנוצרו בשושלת סווי. פרשים רכובים על סוסים היו אהודים במיוחד בתקופה זו, וציורי הנוף (בצבעי טורקיז ובדיו) התפתחו באופן ניכר. גם ציורי הבהמות והציפורים הפכו לז'אנר נפרד שזכה לתשומת לב מרובה. תהליך החילון שהחל עוד בשש השושלות הולך ומתרחב בתקופה זו, והציורים לא מוגבלים עוד לנושאים דתיים. מציורי הנוף שהתגלו על קירות קברי צ'יינלינג שבשאאנסי ניתן לראות את ניצני הרישום המעוגל של הסלעים שהתפתח בשושלת טאנג. גם הצבעים הרכים והדיו שבהם צוירו הציפורים והפרחים, האופייניים לציירים סואה ג'י וין ג'ונג, החלו להופיע. צייריה המפורסמים ביותר של תחילת שושלת טאנג הם יין לִידֶה וקאנג סה-טואו. יצירותיהם וסגנונם עשיר ומגוון, והם מי שהניחו בתקופה קצרה ביותר את יסודות הסגנונות והז'אנרים שעתידים ללוות את סין במשך מאות שנים. אפשר לראות מציורי הקיר של קברי צ'יינלינג, ציורי ג'ו'אן בסינג'יאנג וציורי הקיר במערות דונהואנג שבגאנסו את הסגנונות השונים שהיו נהוגים בשושלת טאנג המוקדמת.

^{חמש פרות, האן הואנג}

אמצע שושלת טאנג היא תקופה חסרת תקדים בהתפתחות הציור בסין, ויצאו ממנה סגנונות וציירים גדולים. תהליך החילון המשיך במלוא עוזו ותרם רבות להתפתחות הציור. בתוך כך, סגנונות שהיו אופייניים למקומות שונים ברחבי סין השתלבו ויצרו סגנון חדש. העושר התרבותי שהיה אופנתי במיוחד בתקופה זו מתבטא במיוחד בכניסת הנשים אל הציורים. אמנם ניתן היה לראות תופעה דומה גם בתקופה הקודמת, אך בשושלת טאנג זו היא התרחבה באופן ניכר. הדמויות הנשיות כרוכות גם במהפך בנושאי היצירות. הציירים וו דאו-דזה וג'אנג סואן הם המייצגים יותר מכל את המעבר מציורי ארמון ועניינים פוליטיים אל ציור חיי היומיום. ציוריהם מלאי החיים, הפרוטרטים החודרים והתיאורים מפורטים עברו לאין שיעור את ציוריהם של הדור הקודם. בנוסף לכך, ציורי הנוף הפכו כבר לז'אנר עצמאי, אותו מייצגים בתקופה זו לי ג'או-דאו, וו דאו-דזה וג'אנג דזאו, שהחלו לצייר גם בדיו. ציורי פרחים וציפורים עדיין לא הגיעו לרמת ציורי הנוף והדמויות, אך שמעם של הציירים בציור סוסים ובקר כבר יצא, וניתן למנות בין הציירים המפורסמים בתחום זה את צאו בה, האן גאן, צ'ן הונג והאן הואנג.

באמצע ושלהי שושלת טאנג אפשר לראות שתי מגמות בעולם הציור בסין: שכלול ושיפור הסגנונות הקיימים, ופריצת דרך בתחומים חדשים. ג'ואו פאנג הביא את ציורי הנשים והציורים הדתיים לכדי שלמות, ואילו ואנג מו וחבריו ידועים בשיפור הטכניקות בציור הנוף בכלל, ושכלול טכניקת ציור הסלעים והעצים בפרט. באותה תקופה החל גם השימוש בטכניקת פיזור הדיו (בסינית: 泼墨，Pomo) בציורי הנוף. גם ציורי הפרחים והציפורים משתכללים בתקופה זו.

^{פגודות וסירות לאורך היאנגצה, לי סה-סו'אן}

ציורי הדמויות של שושלת טאנג מתרכזים במאורעות היסטוריים, מצביאים וגיבורים, בניגוד לציורים הדתיים בשושלת סווי, שעסקו בייחוד בתמות בודהיסטיות בהשפעות זרות. בשושלת טאנג המשיכו את המסורת שהחלה על ידי יאנג דזה-הואה וג'אנג צנג-יאו משש השושלות, הציבו את הדמויות בחזית התמונה, וציירו בדקדקנות דמויות עדינות, עשירות בפרטים בעלות קווים עגולים.

שושלת טאנג נחשבת לתור הזהב בהיסטוריה הסינית. עולם הציור הסיני חווה בתקופה זו את אחד העידנים הפוריים בתולדותיו, והשפיע עמוקות על הדורות שהגיעו אחריו.

ציירים מתקופת טאנג וסווי ומקצת מיצירותיהם המפורסמות

וו דאו-דזה (680-759), Wu Daozi בסינית: 吴道子. "פרוטרט מקרוב" (בסינית:维摩诘像, Weimojiexiang); מלך השמיים מלווה את הבן (בסינית: 天王送子图, Tianwang song zi)
ג'אנג סו'אן (713-741), Zhang Xuan 张萱. "נשות מדינת גואו יוצאות לטיול אביב" (בסינית:
虢国夫人游春图, Guoguo furen youchuntu)
לי סה-סו'אן, Li Sixuan, 李思训. פגודות, וסירות לאורך היאנגצה (בסינית: 江帆楼阁图, Jiangdfanlougetu)
האן הואנג, Han Huang, 韩滉. חמש פרות (בסינית: 五牛图, Wuniutu)
לי ג'אודאו, Li Zhaodao, 李昭道
ג'אנג דזאו, Zhang Zao, 张璪
צאו בה, Cao Ba, 曹霸.
האן גאן, Han Gan, 韩干.
צ'ן הונג, Chen Hong, 陈闳.