תיאטרון אדמה, מסכות עץ

תיאטרון האדמה (בסינית: 地戏，Dixi) הוא מופע מסורתי של תושבי אזור אנשון במחוז גווי-ג'ואו שבדרום מערב סין. בתקופה שבין חג האביב וחג הפנסים, אפשר לראות בכל האזור הופעות מסורתיות. המשתתפים במופע עושים זאת הן כדי למנוע אסונות, הן לצרכי בידור. נושאי התיאטרון הם נושאי מלחמה, כמו אפיזודות הלקוחות מ"רומן שלוש הממלכות" ו"גדת המים". המסכות המפחידות, ירוקות ובעלות ניבים ארוכים, נוצרו כדי שיוכלו לגרש רוחות בשנה הקרובה.

לתיאטרון האדמה היסטוריה של 600 שנים, והוא קשור להקמתם של הכפרים המבוצרים בתחילת שושלת מינג. בשנת 1381 קיבץ הקיסר ג'ו יואנג'אנג 300 אלף חיילים מהמחוזות אנהויי, ג'יאנגסו, ג'יאנגסי, ג'ה-ג'יאנג והנאן של היום, ושלח אותם לתקוף את הכוחות המובסים של שושלת יואן ביונאן. לאחר הכנעת כוחות המונגולים חזר אמנם השקט ליונאן, אך השליטה על מחוז גווי-ג'ואו היה מסובך יותר. משום כך, נשארו הצבאות במקום והקימו 24 כפרים מבוצרים, רבים מהם באזור אנשון. בני הכפרים נקראים "אנשי המבצרים", והם שומרים עד ימינו על השפה, הבגדים והמנהגים מתקופת שושלת מינג, אז הוצבו אבותיהם במקום.

בתיאטרון האדמה חמש דמויות עיקריות: מנהיג התרבות, מצביא המלחמה, מצביא צעיר, מצביא זקן ומצביאה. המסכה בעלת השיער האפור והאזניים המתנופפות היא סימן ההכר של אזור אנשון. מסכות הגברים נקראות " לבוש הדרקון", ובזמן ההופעה מסתדרים השחקנים ב-4, 5, או אף 9 זוגות. רוב מסכות הנשים מבוססות על "עוף החול" אף שיש כאלה של פרפרים או דבורים.

למסכות התיאטרון תכונות אלוהיות ואנושיות גם יחד. באזור אנשון חיים אנשי מקצוע המתמחים בפיסול מסכות העץ. עוד לפני תחילת הכנת המסכות, מסדרים את העץ ולהקת הכפר, שהזמינה את המסכות החדשות, בוחרת את חומר הגלם למסכותיה. ברגע שהעץ מוספר במספר סידורי, הוא הופך לאל. טקס ההאלהה מונחה בידי הנגר. הוא מניף את המסכה באופן חגיגי, שוחט תרנגול גדול ומושח את המסכה בדמו, באותה עת הוא מדקלם את מילות ההאלהה והמסכה מקבלת חיים.

בעת הריקוד, על כל המשתתפים לעטות מסכות ללא יוצא מן הכלל. צורת החבישה וריטואל הריקוד משתנה מדמות לדמות.