נסיעת יוממות בבייג'ין – הארוכה ביותר במדינה

תושבי בייג'ין מבלים את הזמן הארוך ביותר בנסיעה בתחבורה הציבורית, כך מגלה מחקר חדש שפורסם על ידי אוניברסיטת בייג'ין להכשרת מורים ועוסק במצב שוק העבודה בשנת 2014. על פי ממצאיו, עובדי בייג'ין נאלצים לבלות מדי יום 97 דקות בנסיעה מהבית אל מקום העבודה ובחזרה. יש להזכיר, כי מחקר דומה שנערך בשנת 2010 מצא כי זמן זה עומד בעיר על 52 דקות. 

לצד הבירה, גם בגואנג-ג'ואו, שנחאי ושנג'ן עומדת הנסיעה הממוצעת על כמעט 90 דקות. במקביל, תושבי טיינג'ין, נאנג'ינג, שניאנג וצ'ונגצ'ינג מבלים יותר מ-65 דקות בנסיעות מפרכות אלו. הסיבות העיקריות למצב זה הן פקקי התנועה, כמו גם העובדה שרבים מהעובדים בוחרים לגור בפרברים, שם הדירות זולות יותר, זאת על אף שמקום העבודה נמצא במרכז העיר.

^{נסיעה ברכבת התחתית בשעות העומס איננה חוויה מהנה במיוחד}

הדוח גם טוען כי עבודה בשעות נוספות הפכה לבעיה נפוצה וחמורה, וכ-90% מהשכירים עובדים יותר מ-40 שעות בשבוע. במקביל, יותר ממחצית העובדים במשק עובדים מעל ל-4 שעות לאחר תום יום העבודה. בנוסף, הדרך בה יש לחשב את השכר על עבודה בשעות נוספות, חופשה ותשלום ונושאים אחרים נידונים לעיתים תכופות. במקביל, בשל סיבות שונות עובדים בחברות קטנות ובינוניות לא יכולים ליהנות מתשלום על עבודה בשעות נוספות.

אין זה סוד כי רמת העיור של סין היא הגבוהה ביותר בעולם. על פי תחזיות מעודכנות של הבנק העולמי, עד לשנת 2020 מספר הערים בסין שאוכלוסייתן תמנה למעלה ממיליון איש יגיע ל-80. נכון להיום, יותר מ-21 מיליון תושבים גרים בבייג'ין ועוד 14.7 מיליון נוספים בטיינג'ין. כמות התושבים העצומה יוצרת עומס על תחומים רבים, בהם התנועה, אספקת מים וטיפול רפואי.

תהליך העיור משחק תפקיד חשוב בהמשך הצמיחה הכלכלית ותנופת הפיתוח של סין. עם זאת, בפועל קיימת אי התאמה בין "איכותו" של תהליך העיור ובין צרכי הפיתוח הכלכלי-חברתי של האזרחים במדינה. במקביל, ההגירה אל העיר תורמת לצמצום הפערים ביחס בין המינים, מסייעת להגדיל את מאגר כוח העבודה ובכך גם ממתנת את מגמת הזדקנות האוכלוסייה בערים.