דריסת רגל סינית בחוג הארקטי

^{מאת: גלובל טיימס   תרגום: רן בולדור}

עבור רוב הסינים, החוג הארקטי מסמל שדות קרח וקור עד עולם, דובי קוטב ואסקימוסים. רובם לא עוצרים להטריד עצמם בחשיבות האסטרטגית של הקוטב הצפוני, אולם כעת חשיבות זו מתחילה להתבהר לעיני הציבור, לאחר שהמועצה הארקטית החליטה בישיבה בשבדיה ב-15 במאי לקבל את סין כמשקיפה קבועה במועצה.

המועצה הארקטית מורכבת משמונה מדינות ארקטיות – קנדה, דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורבגיה, רוסיה, שבדיה וארה"ב. במאי צורפו למועצה 12 משקיפות קבועות במועצה. מעמד זה אמנם לא מעניק למדינה המשקיפה זכות הצבעה. סין הגישה בקשה להפוך למשקיפה קבועה במועצה הארקטית כבר ב-2006, אולם רק השנה היא הצליחה להשיג את מבוקשה, בעזרת תמיכתן של המדינות הסקנדינביות. אך האם קבלתה של סין למועצה מעידה על התקרבותה של סין לחוג הארקטי?

התנאים הגיאוגרפיים של האיזור מנעו מהמדינות הארקטיות או כל מדינה אחרת לבחון את משאבי הטבע והנתיבים הימיים באיזור. אולם בשנים האחרונות הקרחונים הולכים ונמסים במהירות ומפלס המים עולה, התפתחויות אשר מדאיגות גורמים מסויימים, אך מייצרות הזדמנויות עסקיות לאחרים.

הסוכנות האמריקנית לסיקור גיאוגרפי מעריכה שכ-30% מעתודות הגז הטבעי ו-13% מעתודות הנפט שטרם התגלו נחות בחוג הארקטי. החוג עשיר גם בפחם, ברזל, אורניום, זהב, נחושת, אדמות נדירות, אבני חן, דגים ואוצרות טבע רבים נוספים.

כמו כן, ככל שהקרחונים הולכים ומצטמצמים כך הולכים ומתהווים נתיבים ימיים קצרים יותר לשירותן של מדינות הסוחרות עם צפון אמריקה ואירופה. ג'אנג יונג-פנג, מומחה במכון שנחאי הבינלאומי לתובלה, אמר ל"גלובל טיימס" כי "אם נתיב היום הצפוני יורחב ויושמש באופן מלא, הפלגה משנחאי לאירופה תימשך 20 יום בלבד, במקום 35 יום כעת. יש פוטנציאל ענקי לפיתוח החוג הארקטי, לא רק ביחס למשאבים אלא גם לצרכים לוגיסטיים".

^{20 יום במקום 35 משנחאי לאירופה. נתיב הים הצפוני (אדום) ביחס לנתיב הנוכחי}

אולם השימוש בנתיב הים הצפוני עדיין נמצא בשלביו המוקדמים. לפי מוסד מחקר נורבגי המתמקד בלוגיסטיקה בצפון, רק 46 כלי שיט השתמשו בנתיב הצפוני ב-2012, והובילו תוך כדי 1.26 מיליון טונות של מטען. המספר הנמוך הזה עדיין מהווה עלייה של יותר מ-50% ביחס לשנת 2011.

נתיב הים הצפוני נמתח לאורך קו החוף הצפוני של סיביר, מנוביה זמליה ועד מיצר ברינג. הנתיב פתוח כל שנה למשך חמישה חודשים, מסוף יוני ועד תחילת דצמבר בכל שנה, אך יכולות לשוט בו רק מכליות נפט וגז מחוזקות, ששוברות קרח מפלסות להן דרך בין הקרחונים.

בנוסף לכך, שוררת אי בהירות בחוקים הבינלאומיים הנוגעים לשימוש בנתיב הצפוני, ומידע לגבי מזג האוויר והתנאים הגיאוגרפיים עדיין לא הגיע לרמה מספקת, ולכן חברות סיניות עדיין שוקלות את מעורבותן באיזור. ג'אנג ציין שאפילו אם הנתיב יהיה פתוח לחברות סיניות, המחיר יהיה גבוה מאוד. "החוג הארקטי הפך ללא ספק לאיזור השלישי בחשיבותו האסטרטגית אחרי המזרח התיכון וימי סין הדרומי והמזרחי", אמר גואו פיי-צ'ינג, מרצה בבית הספר למשפטים ומדע המדינה באוניברסיטת חאידה בצ'ינגדאו. אולם חרף המחירים הכבדים, גואו סבור שזה חיוני לסין להיות שחקן מרכזי באיזור.

^{חברי משלחת מחקר סינית לקוטב הצפוני}

כידוע, התעניינותה של סין בחוג הארקטי מעוררת חשדות רבים. אולם סין לא התרחקה מעבר למחקר מדעי באיזור. סין חקרה לראשונה את איזור הקוטב הצפוני ב-1995 בעזרת מימון פרטי, כאשר שיגרה משלחת של 25 מדענים ועיתונאים לאיזור דרך קנדה. מחקר נרחב יותר החל בשנת 2000, כאשר לאיזור נשלחה משלחת מחקר ראשונה בת 124 חברים. התחנה הארקטית הראשונה של סין הוקמה בנורבגיה ביולי 2004. עד 2012 בוצעו חמישה מסעות מחקר עד לקוטב הצפוני עצמו.

למרות זאת, סין מעולם לא גיבשה מדיניות אסטרטגית ביחס לחוג הארקטי, והסתפקה בשיתופי פעולה עם גורמים אחרים, במשלחות מחקר ובמאמצים פרטיים.

"הצטרפותה של סין למועצה הארקטית מראה שסין שואפת להיות מעורבת יותר באיזור, משום שמה שקורה באיזור משפיע על איזורים אחרים בעולם הן גיאוגרפית והן פוליטית וכלכלית", מציין טים ריילי, חוקר במכון לחקר החוג הארקטי הממוקם בבריטניה.

יו"ר הועידה העממית הפוליטית המייעצת של סין CPPCC)), יוּ ג'נג-שנג, ערך בסוף מאי סידרת ביקורים לכמה מדינות בצפון אירופה, כולל פינלנד, שבדיה ודנמרק. הגברת שיתוף הפעולה עם ארצות סקנדינביה היא ללא ספק אינטרס בעל ערך לממשלה הסינית.

ב-2012, רמ"מ סין הקודם וון ג'יה-באו חתם על ההסכם הראשון בין סין לאיסלנד לפיתוח האיזור הארקטי. "הנתיבים הימיים הגלובליים החדשים מתחילים להתעצב כעת, וסין צריכה להיות חלק מכך אם היא רואה עצמה כשחקן חשוב במערך הכוח הימי העולמי", הרהר ריילי.

ריילי מציין: "על אף שתיאוריות קונספירטיביות בנוגע לתשומת ליבה של סין לחוג הארקטי פופולריות מאוד, אני לא חושב שסין מהווה איום לאיזור. המחקר שהיא מבצעת באיזור הוא למטרות אסטרטגיות יותר מאשר פרקטיות, והצטרפותה למועצה כמשקיפה לא יגרום לה לנסות ולהשליט את האינטרסים שלה באיזור".

ריילי מוסיף שמדינות גדולות כמו ארה"ב ורוסיה חוששות לראות את השתתפותה של סין באיזור, משום שהם תופסים אותו כדלת אחורית אסטרטגית. המדינות הקטנות יותר, לעומתן, בירכו על הסיוע הפיננסי שסין מציעה. האיחוד האירופי, מצידו, לא מעוניין לראות את סין מתערבת משום שהוא חושש לאבד את היתרון הטריטוריאלי באיזור, מה גם שסין תומכת בעצמאותה של גרינלנד, שעדיין נשלטת על ידי דנמרק אך נמצאת בתהליך של השגת עצמאות מוחלטת.