יחסי סין ארה"ב: הסיפור שלא נגמר

שעה שנשיא ארה"ב ברק אובמה מדלג ממדינה למדינה ביבשת אסיה, מחזק ומעמיק בריתות וקשרים אסטרטגיים וכלכליים עם מדינות שונות, הו ג'ינטאו מחפש גם הוא שותפים חדשים במדינות הגוש האירופאי בנסיונו להרחיב את ההשפעה הסינית ביבשת.

לנוכח ההשתלחות האמריקנית חסרת הרסן נגד סין והעובדה כי היא מאשימה אותה בחולי הכלכלי והחברתי שהיא הביאה על עצמה במו ידיה, קשה להאשים את הממשל הסיני בכך שהוא מחפש הזדמנויות כלכליות חדשות מעבר לים.

למרות שממשל אובמה מכחיש את העניין בכל תוקף, אין זה סוד כי ארה"ב עושה שימוש בכל האמצעים הדיפלומטיים, הכלכליים והצבאיים האפשריים על מנת "לתקוע לסין מקל בגלגלים" ולבלום את הפיתוח והצמיחה הכלכלית שזו חווה בשנים האחרונות. העובדה כי אובמה במסע הדילוגים שלו באסיה בחר, משום מה, לפסוח על סין, מחדדת עוד יותר את הנקודה.

^{הו ג'ינטאו וברק אובמה: מה מסתתר מאחורי הפנים המחייכות?}

על רקע השורה האינסופית של מחלוקות דיפלומטיות, מסוגיית היואן ועד לעניין העופרות הנדירות, המתגלעות בין ארה"ב לסין, על מקבלי ההחלטות הסינים לבחון ברצינות ובכובד ראש את המשך שיתוף הפעולה והיחסים הדואליים בעתיד בין שתי המעצמות בעלות כוח ההשפעה הגדול בעולם.

פרנסואה אדמונד, חוקר מדיניות ואסטרטגיה בכיר מהמועצה האירופית, האחראית על קשרי החוץ של האיחוד האירופי, אומר כי העובדה שסין מחפשת שותפים חדשים באירופה היא מהלך טבעי. אחרי הכל האיחוד האירופי הוא השותף המסחרי הגדול ביותר של סין. לדבריו, סין לוקחת הימור ומנסה את מזלה גם בארה"ב וגם באירופה. אדמונד סבור כי שיעור הריבית הגבוה על האג"ח האירופאי אותן רוכשת סין, מסייע לאיחוד בשמירה על יציבותו של האירו. אך יחד עם זאת, ההשקעה הסינית והתמיכה שהיא מספקת למדינות כמו יוון, ספרד ואיטליה איננה חפה מאינטרסים פוליטיים. "סין בהחלט מצפה לתמורה עבור הנתינה שלה", אומר אדמונד.

 ריצ'רד בייטס, ראש המכון לחקר מלחמה ושלום של אוניברסיטת קולומביה, טוען כי ארה"ב נוקטת כלפי סין במה שמכונה אסטרטגיית "בלימה", אסטרטגיה אשר מטרתה היא למנוע מהיריב להתחזק. "מעצמות כמו ארה"ב שואפות לבלום את כוחה של סין ולא לאפשר לה להמשיך ולהתחזק, מתוך הרצון לשפר ולחזק את מעמדן האסטרטגי באזור מזרח אסיה", אומר בייטס.

בייטס הביע פסימיות לגבי תסריט אפשרי של עימות בין ארה"ב לסין. לדבריו, "ישנם שלושה תרחישים שיאפשרו להימנע מעימות עתידי. הראשון הוא שסין לא תצליח לנסוק מעלה ולהפוך למעצמת על. השני הוא שהיא תוותר על שאיפותיה להגמוניה במזרח אסיה או כל שאיפה אחרת אשר בדרך כלל מאפיינת מעצמת על. השלישי הוא שמדינות כמו ארה"ב, יפן, הודו ורוסיה יסכימו להכיר בדומיננטיות של סין במזרח אסיה ולא יאתגרו אותה בסוגיית טייוואן, איי ספרטלי ואיי סנקקו (או איי דיאו-יוּ', כפי שהם מכונים על ידי הסינים)". לדברי בייטס, כל האפשרויות הללו הן בהחלט ברות קיימא אם כי הסיכויים שהן יתממשו אינם גדולים במיוחד. מדינות המערב אינן יכולות להינות משני העולמות. במילים אחרות, הן אינן יכולות מצד אחד לשאוף לכונן יחסי ידידות עם סין ומהצד האחר להעמיד אותה בעמדה נחותה ולהכריח אותה לפעול על פי התנאים שלהן כשזה נוגע ליישוב מחלוקות או סכסוכים.

כל שנותר לעשות הוא להמתין ולראות מה צופן העתיד בכל הנוגע ליחסים בין סין וארה"ב והאם השתיים אכן צועדות לעבר עימות חזיתי.